משנה: הָאִימָּהוֹת שֶׁל בְּצָלִים חַייָבוֹת בְּפֵיאָה. רִבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. מַלְבְּנוֹת הַבְּצָלִים שֶׁבֵּין הַיֶּרֶק רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר פֵּיאָה מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מֵאֶחָד עַל הַכֹּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לקח זה צפונו וזה דרומו. אע''ג דאילן אחד הוא כיון שמתחל' לקח כל א' במקום מסוים לעצמו ולא היו שותפין מעולם צריך כל א' ליתן פאה לעצמו:
חזרו ונשתתפו. קודם הקצירה נותנין פאה אחת:
מתני' האחין שחלקו נותנין שתי פאות. אע''ג דהתבואה גדלה בתחלה ונעשית קמה כשהיו בשותפות מ''מ הואיל ועכשיו חלוקין הן אחר שעת קצירה אזלינן וכאו''א נותן פאה לחלקו:
מתני' האמהות של בצלים. הן הבצלים גדולים שמניחין אותן לגדל זרע וטעמ' דת''ק דמחייב דמ''מ מכניסן לקיום הוא ואע''פ שאינן אלא המועט מהבצלים כדמפרש בגמ' ואין הלכה כר' יוסי:
מלבנות הבצלים שבין הירק וכו'. קסבר ר' יוסי דירק בין הבצלים מפסיק הוא כזרע אחר לפי שאין דרך בנ''א להיות מכניס בצלים בין הירק כדקאמר טעמא בריש פרקין ואין הלכה כר' יוסי:
הַמֵּידָל נוֹתֵן מִן הַמְשׁוּאָר עַל מַה שֶׁשִּׁייֵר. תַּנִּי אָמַר רִבִּי יוּדָה בְּמַה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמֵידַל לְשׁוּק אֲבָל בְּמֵידַל לְבַיִת נוֹתֵן מִן הַמְשׁוּאָר עַל 15b הַכֹּל. אֲמַר רִבִּי זְעִירָא הָדָא דְּתֵימָא בְּשֶׁעִיבָּה עַל מְנָת לְהַדֵּל. אֲבָל אִם עִיבָּה עַל מְנָת שֶׁלֹּא̇ לְהַדֵּל לֹא סוֹף דָּבָר לְבֵיתוֹ אֶלָּא אֲפִילוּ לְשׁוּק נוֹתֵן מִן הַמְשׁוּאָר עַל הַכֹּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
המידל וכו'. דקתני במתני' דמה שהוא מדל פטור מן הפאה ואינו נותן מן המשואר אלא על מה ששייר:
הדא דתימא. הא דמחלקינן במדל בין לשוק ובין לבית דוקא בשעיבה על מנת להדל. כלומר אם התחיל להדל ולעקור מצד אחד והשאר שעדיין לא הידל לא היה דעתו להניח כך מעובה ומרוצף אלא מה שעיבה והניח עכשיו כן דעתו הוא על מנת להדל אח''כ גם מאותו הצד שהניח מעובה אז הוא פטור מה שהוא מדל לשוק:
אבל אם עיבה על מנת שלא להדל. אם מה שהידל רק מצד אחד וצד השני עיבה. כלומר שהניחו מעובה על מנת שלא להדל ממנו.
לא סוף דבר לביתו וכו'. לאו דוקא בשהוא מדל לצורך להכניס לבית אלא אם למכרן בשוק צריך שיפריש פאה מן המשואר על הכל ואף על מה שהידל דאין דין המדל לפוטרו מן הפאה אלא בשהידל מקומות מקומות מעט מכאן ומעט (מכאן) דאז נראה שאינו עושה כך אלא לתקנת המשואר שלא יהא מעובה ורצוף ויגדל בריוח אבל אם אינו מדל אלא מצד אחד והשאר מניחו מעובה אין זה לתקנת הנשאר אלא כהתחלת הקצירה הויא ולפיכך לעולם הוא ניתן מן המשואר על הכל.
תני. בתוספתא שם עלה אר''י בד''א במדל לשוק ע''מ למכרם בשוק אבל במדל ע''מ להכניסן לבית דהשתא מה שהוא מדל ג''כ להכניסו לקיום הוא צריך להפריש מן המשואר על הכל:
הלכה: רַב אָמַר פורגרה וּשְׁמוּאֵל אָמַר צוּמְחָתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל לא משלו שבתחלה על חבירו שבתחלה. אבל לא מחלק חצי השדה שנקצרה בתחלה ואע''פ שיש עכשיו גם לחבירו חלק בה שהרי חזרו ונשתתפו בכל ע''מ מכיון שכבר נפטר אותו חלק הקציר שבתחלה שהניח חובת הפאה בקמה שוב א''צ להפריש על החלק הזה ואין חיוב פאה אלא על חלק הקמה שנקצרה בסוף:
אינו מפריש אלא שבסוף על חבירו שבסוף. כצ''ל ובספרי הדפוס חסר תי' אלא כלומר אינו צריך להפריש אלא מחצי השדה הנשאר בקמה וכשחזרו ונשתתפו בה מפריש פאה אחת מחלק אחד על חלק חבירו מאותה חצי השדה שנקצרה בסוף בלבד:
וקצרו. חצי השדה בשותפות וחלקו וקצרו אותה הקמה של חצי השדה בשותפות וחלקו ביניהם.
חזרו וחלקו ונשתתפו. כלומר שחזרו וחלקו ביניהם לחלק הקציר בשותפות וחזרו ונשתתפו גם על חצי הקמה:
אינו מפריש משלו. זה שנטל את הקציר אינו צריך להפריש פאה מחלק שלו לא בתחלה כשנטל חלקו ולא בסוף בשכילה חבירו חלק הקמה שלו מפני שבשעה שחלקו הניח זה חובת הפאה של השדה בקמה ואף כשקצר זה אח''כ חלק הקמה חיוב הפאה עליו ולא על זה שנטל בתחלה את חלק הקציר:
גמ' קצרו חצי שדה בשותפות וחלקו. ונטל אחד את הקציר ואחד נטל את הקמה:
ושמואל אמר צומחתה. והיינו הך ולא פליגי אלא בלישנא בעלמא שכשמניחין אותן בקרקע הן מתי דלין וצומחין הזרע:
גמ' פורגרה. מל' תמורה ולא ימיר אותו תרגום ירושלמי ולא יפרג יתיה. כלומר שמניחין אותן בקרקע והן מביאין תמורתן.
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא לֹא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֶלָּא מִשּׁוּם הֶבְקֵר. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְּעִי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא וְהֶבְקֵר חַייָב בְּפֵיאָה. אָמַר לָהֶן בְּזָכָה בָהֶן אַחַת אַחַת. וְהָתַנִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מִתְקַייְמוֹת לוֹ בִּמְרוּבָּה מִתְקַייְמוֹת בְּמוּעָט. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא דְּלָא מִשּׁוּם מַכְנִיסוֹ לְקִייוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בספרי הדפוס כתוב כאן קצר חצי שדה כו' וטעות הוא ולהלכה דלקמן הוא דשייכא:
הוי לית טעמא דלא משום מכניסו לקיום. אלמא דאין הטעם לת''ק אלא משום דמכניסו לקיום ואף שהן החלק המועט ולר' יוסי כיון דרובא דבצלים לאכילה הוא שמכניסן לקיום לא חייש לחלק המועט לחייבן גם אותן בפאה ואין הטעם משום הפקר:
והתני. בברייתא אע''פ וכו' דברי חכמים הן שהשיבו לר' יוסי דאע''פ שאינן מתקיימות לו במרובה כלומר שהרוב מהבצלים לאכיל' הן ומכניסן לקיום והמועט מהן שותלן לזריעה כדאמרינן בהלכה דלעיל ואף שאלו אין מתקיימות לו ברוב מן הבצלים מ''מ מתקיימות לו במועט ומכניסן לקיום קרינן להו:
אמר להן הכא במאי עסקינן בזכה בהן אחת אחת אחר ששתלן וגלי דעתיה דלא הפקירן:
והבקר חייב בפאה. בתמיה ולטעמיה דר' יעקב אליבא דר' יוסי פריך דא''ה מ''ט דת''ק דמחייב וכי הפקר חייב בפאה.
לא א''ר יוסי. לפוטרן אלא משום הפקר דהואיל ועושין כן במיעוט מהבצלים אינו מקפיד עליהן ומפקירן והפקר הוא פטור מן הפאה כדתנן בפ''ק:
משנה: הָאַחִים שֶׁחָֽלְקוּ נוֹתְנִין שְׁתֵּי פֵיאוֹת. חָֽזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ נוֹתְנִין פֵּיאָה אַחַת. שְׁנַיִם שֶׁלָּֽקְחוּ אֶת הֵאִילָן נוֹתְנִין פֵּיאָה אַחַת. לָקַח זֶה צְפוֹנוֹ וְזֶה דְרוֹמוֹ זֶה נוֹתֵן פֵּיאָה לְעַצְמוֹ וְזֶה נוֹתֵן פֵּיאָה לְעַצְמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לקח זה צפונו וזה דרומו. אע''ג דאילן אחד הוא כיון שמתחל' לקח כל א' במקום מסוים לעצמו ולא היו שותפין מעולם צריך כל א' ליתן פאה לעצמו:
חזרו ונשתתפו. קודם הקצירה נותנין פאה אחת:
מתני' האחין שחלקו נותנין שתי פאות. אע''ג דהתבואה גדלה בתחלה ונעשית קמה כשהיו בשותפות מ''מ הואיל ועכשיו חלוקין הן אחר שעת קצירה אזלינן וכאו''א נותן פאה לחלקו:
מתני' האמהות של בצלים. הן הבצלים גדולים שמניחין אותן לגדל זרע וטעמ' דת''ק דמחייב דמ''מ מכניסן לקיום הוא ואע''פ שאינן אלא המועט מהבצלים כדמפרש בגמ' ואין הלכה כר' יוסי:
מלבנות הבצלים שבין הירק וכו'. קסבר ר' יוסי דירק בין הבצלים מפסיק הוא כזרע אחר לפי שאין דרך בנ''א להיות מכניס בצלים בין הירק כדקאמר טעמא בריש פרקין ואין הלכה כר' יוסי:
הלכה: קָצַר חֲצִי שָׂדֶה בְשוּתְפוּת וְחָֽלְקוּ אֵינוֹ מַפְרִישׁ מִשֶּׁלּוֹ לֹא בִתְחִילָּה וְלֹא בְסוֹף. חָֽזְרוּ וְחָֽלְקוּ וְנִשְתַּתְּפוּ וְקָֽצְרוּ חֲצִי שָׂדֶה בְשׁוּתְפוּת וְחָֽלְקוּ מַפְרִישׁ שֶׁבְּסוֹף עַל חֲבֵירוֹ שֶׁבְּסוֹף. אֲבָל לֹא מִשֶׁלּוֹ שֶׁבִּתְחִילָּה עַל חֲבֵירוֹ שֶׁבִּתְחִילָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל לא משלו שבתחלה על חבירו שבתחלה. אבל לא מחלק חצי השדה שנקצרה בתחלה ואע''פ שיש עכשיו גם לחבירו חלק בה שהרי חזרו ונשתתפו בכל ע''מ מכיון שכבר נפטר אותו חלק הקציר שבתחלה שהניח חובת הפאה בקמה שוב א''צ להפריש על החלק הזה ואין חיוב פאה אלא על חלק הקמה שנקצרה בסוף:
אינו מפריש אלא שבסוף על חבירו שבסוף. כצ''ל ובספרי הדפוס חסר תי' אלא כלומר אינו צריך להפריש אלא מחצי השדה הנשאר בקמה וכשחזרו ונשתתפו בה מפריש פאה אחת מחלק אחד על חלק חבירו מאותה חצי השדה שנקצרה בסוף בלבד:
וקצרו. חצי השדה בשותפות וחלקו וקצרו אותה הקמה של חצי השדה בשותפות וחלקו ביניהם.
חזרו וחלקו ונשתתפו. כלומר שחזרו וחלקו ביניהם לחלק הקציר בשותפות וחזרו ונשתתפו גם על חצי הקמה:
אינו מפריש משלו. זה שנטל את הקציר אינו צריך להפריש פאה מחלק שלו לא בתחלה כשנטל חלקו ולא בסוף בשכילה חבירו חלק הקמה שלו מפני שבשעה שחלקו הניח זה חובת הפאה של השדה בקמה ואף כשקצר זה אח''כ חלק הקמה חיוב הפאה עליו ולא על זה שנטל בתחלה את חלק הקציר:
גמ' קצרו חצי שדה בשותפות וחלקו. ונטל אחד את הקציר ואחד נטל את הקמה:
ושמואל אמר צומחתה. והיינו הך ולא פליגי אלא בלישנא בעלמא שכשמניחין אותן בקרקע הן מתי דלין וצומחין הזרע:
גמ' פורגרה. מל' תמורה ולא ימיר אותו תרגום ירושלמי ולא יפרג יתיה. כלומר שמניחין אותן בקרקע והן מביאין תמורתן.
מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה. מִשּׁוּם דְּחוֹבַת קְצִיר בְּקָמָה אוֹ מִשּׁוּם דַּהֲוֵּי כְּמוֹכֵר לוֹ חוּץ מֵחוֹבָתוֹ. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא לָקַח גֵּז צֹאן חֲבֵירוֹ אִם שִׁייֵר הַמּוֹכֵר הַמּוֹכֵר חַייָב וְאִם לָאו הַלּוֹקֵחַ חַייָב. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. אִית לָךְ לְמֵימַר תַּמָּן שֶׁחוֹבַת קְצִיר בְּקָמָה לֹא מִשּׁוּם דְּמוֹכְרוֹ לוֹ חוּץ מֵחוֹבָתוֹ. וְכֹה בְּמוֹכְרוֹ חוּץ מֵחוֹבָתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכא. וא''כ הכא נמי לא שניא בין שהתחיל לקצור או לא דהא ר''י מוקי לההיא מתני' דראשית הגז כר''י אלמא חד דינא אית להו:
מאי טעמא דר' יודה השתא בעי הואיל ולר' יודה לעולם בשיורא ביד הבעל השדה תלינן ומ''ט אי דטעמיה משום דחובת הקציר בקמה הנשארת בידו היא כדכתיב לא תכלה פאת שדך או דטעמי' הוי משום דכמוכר להלוקח חוץ מחובתו דפאה והיא נשארת עליו וקאמר דנשמעינה להדא ג''כ מהאי מתניתין לקח גז צאנו וכו' דמוקי לה ר''י כר' יהודה דהכא וכי אית לך למימר דתמן שחובת קציר בקמה כלומר וכי בראשית הגז חיובא תלי בהגיזה הנשארת לבסוף ודאי לא וע''כ דלאו טעמיה אלא משום דמכר לו חוץ מחובתו והכא נמי מהאי טעמא הוא דבטל השדה מיחייב בששייר מקצת לעצמו דהוי כמכר לו חוץ מחובתו:
א''ר יהושע בן לוי היתה לו שדה אחת וכו'. דברי ריב''ל הן מתפרשין כעין הא דר' יוחנן ומוסיף הוא לענין דינא דאלו ר' יוחנן לא קאמר אלא בשנגמרה התבואה של חצי השדה ועומדת להקצר וריב''ל קאמר דאפי' בשהביאה שליש בלבד נמי דינא הכי שאם לא הספיק לקצור חצי חצייה של חצי השדה שהביאה שליש עד שהביאה כל השדה כולה שליש מפריש מן חצי חצייה הראשון על השני שנקרא אמצעיים וכן להיפך דאותן הן שמצטרפין לפאה אחת אבל לא מן הראשון על הראשון שבשעה שהביא שליש אותה חצי חצייה הראשון עדיין חצי האחרון לא הביא שליש ואינן מצטרפין:
ואינו מפריש מן הראשון על הראשון. מן חצי חצייה שקצר בתחלה על חצייה האחרון שקצר לבסוף אינו מפריש וקורא אותן ראשון כמו מן הקצה אל הקצה דהנקצר בתחלה והנקצר בסוף שניהם ראשי השדה הן ואותן אין מצטרפין לפאה להיות מפריש מזה על זה משום דבשעה שקצר חצי חצייה שבתחלה עדיין לא נגמרה התבואה שבחצי האחרון ולפיכך אין מצטרפין:
מפריש מן הראשון על האמצעיים ומן האמצעיים על הראשון. אותה חצי חציה שקצר בראשון עם חצי חצייה השני מצטרפין לפאה אחת וקורא אותה אמצעיים מפני שלא הספיק לקוצרה עד שנגמרה כל השדה וקמ''ל דאע''פ שלא גמר לקצור כל אותה חצי השדה כאחת אפ''ה אלו החצי חצייה מצטרפין הן שהרי היו עומדות לקצרן כאחת אלא שלא הספיק לקצור עד שנתבשלה כל התבואה של השדה כולה.
קצר חצי שדה. לאותה התבואה שנתבשלה ונגמרה וכגון שלא נגמר בתחלה אלא חצי השדה ואח''כ כשהתחיל לקצור וקצר חצי חציה מהחצי שהיה נגמר ולא הספיק לקצור את השאר עד שקצר כולה. כלומר מה שאמרנו קצר חצי השדה לא שכבר קצר לאותו חצי אלא שקצר חצי החצייה בלבד ולא הספיק לקצור את השאר והיינו חצי חצייה השני עד שקצר כולה כלומר עד שנתבשלה התבואה מכל השדה וקצר כולה:
א''ר יוחנן קצר חצי שדה וכו'. כלומר דר' יוחנן בא להשמיענו ג''כ שדין הצירוף כעין הא דריב''ל לקמן אלא דר' יוחנן מיירי בשנגמרה התבואה לגמרי במה שקצר ודריב''ל בשהביאה שליש וה''פ להא דר' יוחנן:
הלכה: עַד כְּדוֹן כְּשֶהִתְחִיל לִקְצוֹר וַאֲפִילוּ לֹא הִתְחִיל לִקְצוֹר. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא לָקַח גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ אִם שִׁייֵר הַמּוֹכֵר הַמּוֹכֵר חַייָב וְאִם לָאו הַלּוֹקֵחַ חַייָב. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. שַׁנְייָא הִיא תַּמָּן בֵּין שֶׁהִתְחִיל לִגְזוֹז בֵּין שֶׁלֹּא הִתְחִיל לִגְזוֹז. וְכֹא לָא שַׁנְייָא בֵּין שֶהִתְחִיל לִקְצוֹר בֵּין שֶׁלֹּא הִתְחִיל לִקְצוֹר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' עד כדון כשהתחיל לקצור. עד כאן לא שמענו דבששייר בעל השדה מקצת לעצמו דהמוכר הוא שצריך ליתן פאה לכל אלא בשהתחיל הוא לקצור דאז מסתברא דחיובא עליה רמיא דכתיב ובקצרכם מכיון שהתחיל לקצור מתחייב בפאה והואיל ושייר לעצמו חיובא גבי דידיה הוא:
ואפי' לא התחיל לקצור. בעיא היא אי נימא דמחייב ר' יהודה להמוכר בששייר לעצמו ואפי' לא התחיל הוא לקצור אלא הלוקח הוא שקצר בתחלה לחלקו אשר לקח:
נשמעינה מן הדא. דתנן בפ' ראשית הגז הלוקח גז צאנו של חבירו שמכר לו כשהוא מחובר לצאן כדי לגוזזו אם שייר המוכר מקצת מן הגיזה לעצמו המוכר חייב הוא בראשית הגז גם על חלקו של הלוקח ואם לא שייר הלוקח הוא שחייב:
ר' ירמיה. וקאמר עלה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן דר' יהודה דמתני' הוא דס''ל דכל היכא דשייר המוכר מקצת לעצמו חיובא עליה דידיה הוא דרמי:
שנייא היא תמן וכו'. והשתא וכי שניא היא תמן בין שהתחיל המוכר לגזוז או לא בתמיה דמהיכי תיתי לחלק כן התם שהרי אף שהתחיל לגזוז מקצת מן הצאן לא רמי חיובא עליה בכוליה עדריה עד שיגזוז אותן אלא ודאי דאין חילוק בין התחיל לגזוז ובין לא התחיל כששייר הוא חיובא גבי דידיה הויא:
משנה: הַמּוֹכֵר קִלְחֵי אִילָן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ נוֹתֵן פֵּיאָה מִכָּל אֶחֶד וְאֶחָד. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמָן שֶׁלֹּא שִׁייֵר בַּעַל הַשָּׂדֶה אֲבָל אִם שִׁייֵר שָׂדֵהוּ הוּא נוֹתֵן פֵּיאָה לַכֹּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יהודה אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה. מן אותה השדה לעצמו:
אבל אם שייר בעל השדה. והיינו לאחר שהתחיל לקצור את שדהו מכר המקצת ושייר מקצת השדה לעצמו:
הוא נותן פאה לכל. דמכיון שהתחיל לקצור חל חיובא דפאה עליו ואם לא היה משייר לעצמו כלום היה החיוב ביד הלוקח כדתנן לעיל סוף פ''ב קצר חציה ומכר חצייה הלוקח הוא נותן פאה לכל אבל הכא שהתחיל לקצור ושייר המקצת לעצמו חיוביה בידיה דהמוכר הוא והוא נותן פאה לכל ורבי יהודה לפרש הוא בא וכן הלכה:
מתני' המוכר קלחי אילן בתוך שדהו. קלחי האילן הם שרשי הצמחים ומחוייבין בפאה ואינם אילן והקרקע לא מכר לו נותן הלוקח פאה מכאו''א:
16a אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן קָצַר חֲצִי שָׂדֶה וְקָצַר חֲצִי חֶצְייָהּ וְלֹא הִסְפִּיק לִקְצוֹר אֶת הַשְּׁאָר עַד שֶׁקָּצַר כּוּלָּהּ מַפְרִישׁ מִן הָרִאשׁוֹן עַל הָאֶמצָעִייִן וּמִן הָאֶמצָעִייִן עַל הָרִאשׁוֹן. וְאֵינוֹ מַפְרִישׁ מִן הָרִאשׁוֹן עַל הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הָֽיְתָה לוֹ שָׂדֶה אַחַת חֶצְייָהּ הֵבִיאָה שְׁלִישׁ וְחֶצְייָהּ לֹא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ וְלא הִסְפִּיק לִקְצוֹר חֲצִי חֶצְייָהּ עַד שֶׁהֵבִיאָה כוּלָּהּ שְׁלִישׁ מַפְרִיש מִן הָרִאשׁוֹן עַל הָאֶמצָעִייִם וּמִן הָאֶמצָעִייִם עַל הָרִאשׁוֹן וְאֵינוֹ מַפְרִישׁ מִן הָרִאשׁוֹן עַל הָרִאשׁוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכא. וא''כ הכא נמי לא שניא בין שהתחיל לקצור או לא דהא ר''י מוקי לההיא מתני' דראשית הגז כר''י אלמא חד דינא אית להו:
מאי טעמא דר' יודה השתא בעי הואיל ולר' יודה לעולם בשיורא ביד הבעל השדה תלינן ומ''ט אי דטעמיה משום דחובת הקציר בקמה הנשארת בידו היא כדכתיב לא תכלה פאת שדך או דטעמי' הוי משום דכמוכר להלוקח חוץ מחובתו דפאה והיא נשארת עליו וקאמר דנשמעינה להדא ג''כ מהאי מתניתין לקח גז צאנו וכו' דמוקי לה ר''י כר' יהודה דהכא וכי אית לך למימר דתמן שחובת קציר בקמה כלומר וכי בראשית הגז חיובא תלי בהגיזה הנשארת לבסוף ודאי לא וע''כ דלאו טעמיה אלא משום דמכר לו חוץ מחובתו והכא נמי מהאי טעמא הוא דבטל השדה מיחייב בששייר מקצת לעצמו דהוי כמכר לו חוץ מחובתו:
א''ר יהושע בן לוי היתה לו שדה אחת וכו'. דברי ריב''ל הן מתפרשין כעין הא דר' יוחנן ומוסיף הוא לענין דינא דאלו ר' יוחנן לא קאמר אלא בשנגמרה התבואה של חצי השדה ועומדת להקצר וריב''ל קאמר דאפי' בשהביאה שליש בלבד נמי דינא הכי שאם לא הספיק לקצור חצי חצייה של חצי השדה שהביאה שליש עד שהביאה כל השדה כולה שליש מפריש מן חצי חצייה הראשון על השני שנקרא אמצעיים וכן להיפך דאותן הן שמצטרפין לפאה אחת אבל לא מן הראשון על הראשון שבשעה שהביא שליש אותה חצי חצייה הראשון עדיין חצי האחרון לא הביא שליש ואינן מצטרפין:
ואינו מפריש מן הראשון על הראשון. מן חצי חצייה שקצר בתחלה על חצייה האחרון שקצר לבסוף אינו מפריש וקורא אותן ראשון כמו מן הקצה אל הקצה דהנקצר בתחלה והנקצר בסוף שניהם ראשי השדה הן ואותן אין מצטרפין לפאה להיות מפריש מזה על זה משום דבשעה שקצר חצי חצייה שבתחלה עדיין לא נגמרה התבואה שבחצי האחרון ולפיכך אין מצטרפין:
מפריש מן הראשון על האמצעיים ומן האמצעיים על הראשון. אותה חצי חציה שקצר בראשון עם חצי חצייה השני מצטרפין לפאה אחת וקורא אותה אמצעיים מפני שלא הספיק לקוצרה עד שנגמרה כל השדה וקמ''ל דאע''פ שלא גמר לקצור כל אותה חצי השדה כאחת אפ''ה אלו החצי חצייה מצטרפין הן שהרי היו עומדות לקצרן כאחת אלא שלא הספיק לקצור עד שנתבשלה כל התבואה של השדה כולה.
קצר חצי שדה. לאותה התבואה שנתבשלה ונגמרה וכגון שלא נגמר בתחלה אלא חצי השדה ואח''כ כשהתחיל לקצור וקצר חצי חציה מהחצי שהיה נגמר ולא הספיק לקצור את השאר עד שקצר כולה. כלומר מה שאמרנו קצר חצי השדה לא שכבר קצר לאותו חצי אלא שקצר חצי החצייה בלבד ולא הספיק לקצור את השאר והיינו חצי חצייה השני עד שקצר כולה כלומר עד שנתבשלה התבואה מכל השדה וקצר כולה:
א''ר יוחנן קצר חצי שדה וכו'. כלומר דר' יוחנן בא להשמיענו ג''כ שדין הצירוף כעין הא דריב''ל לקמן אלא דר' יוחנן מיירי בשנגמרה התבואה לגמרי במה שקצר ודריב''ל בשהביאה שליש וה''פ להא דר' יוחנן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source