Vayedaber

הלכה: רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעֵי הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה שָׁם שִׁיבּוֹלֶת אַחַת עַד שֶׁלֹּא קָצַר אֵין כָּאן חִיּוּב מִשֶּׁקָּצַר אֵין כָּאן שִׁיּוּר. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִּינְחָס תִּיפְתָּר כְּשֶׁהָיָה שָׁם קֶלַח אֶחָד וּבוֹ חָמֵשׁ שִׁבּוֹלִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תיפתר בשהיה שם קלח א'. שורש קנה אחד ובו חמש שבלים כלומר כמה שבלים יוצאים ממנו והרי יש כאן קצירה לשבולת אחת או לב' ויש כאן שיור מקצת וכלומר דכ''ש דקאמר לאו כ''ש ממש אלא עד שיהא כאן קצירה לחיוב פאה ושיור למקצתה:

עד שלא קצר וכו'. כלומר אין כאן חיובא לא בקצירה דלא קרינן בה שדך ואין כאן לא שיור ואנן שיור בשדה בעינן כדאמרי' בריש מכילתין דעושה אדם כל שדהו פאה ובלבד שישייר בה מקצת:

גמ' הגע עצמך שהיה שם שבולת אחת. על דברי ר''ע דמתני' פריך דקאמר קרקע כ''ש חייבת בפאה ואם אין שם אלא שבולת אחת מאי חיובא דפאה שייך בה:

משנה: 17a רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא חַייֶבֶת בְּפֵיאָה וּבְבִיכּוּרִים וְלִכְתוֹב עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוֹל וְלִקְנוֹת עִמָּהּ נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחֵרָיוּת בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. הַכּוֹתֵב נְכָסָיו שְׁכִיב מְרָע שִׁייֵר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא מַתָּנָתוֹ קַייֶמֶת. לֹא שִׁייֵר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא אֵין מַתָּנָתוֹ קַייֶמֶת. הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו וְכָתַב לְאִשְׁתּו קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא אִבְּדָה כְתוּבָתָהּ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אִם קִבְּלָה עָלֶיהָ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָתַב לָהּ אִבְּדָה כְתוּבָתָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר' יוסי אומר אם קיבלה עליה שתהא שותפת בין הבנים אפי' לא קני מידה והיא לא צוה בפניה שיכתבו כך אבדה כתובתה ושוב אינה יכולה לחזור בה. ואין הלכה כר' יוסי:

אבדה כתיבתה. בשכיב מרע מיירי שמחלק נכסיו לבניו וכתב לאשתו חלק בין הבנים ושמעה איהי ושתקה ולא אמרה כתובתי אני גובה או כיוצא בזה אבדה כתובתה:

לא שייר קרקע כל שהוא. לעצמו אמרינן מסתמא לא שביק אינש נפשיה ערטילאי ואם לא שהיה חושב ודאי שימות לא היה כותב כל נכסיו לאחר הלכך אם עמד חוזר ואפי' קנו מידו:

שייר קרקע כל שהוא. כל הני שייר קרקע כ''ש דתנן במתני' עד סוף פרקין לאו דוקא קרקע דה''ה מטלטלין כ''ש אלא איידי דתנא רישא גבי פאה ובכורים ופרוזבול וכו' קרקע תני בכל הנך נמי קרקע כל שהוא:

מתני' הכותב נכסיו. והוא שכיב מרע השוכב על מטתו מחמת חולי:

ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות. כדתנן בפ''ק דקדושין דמטלטלין נקנין אגב קרקע בכסף ובשטר ובחזקה:

ולכתוב עליה פרוזבול. כדתנן בפ''י דשביעית הלל התקין פרוזבול שלא תהא השמיטה משמטת החוב כדי שלא ימנעו מלהלוות זה לזה ואין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע דאז חשיב כאילו החוב גבוי כבר ביד הב''ד ולא קרינן ביה לא יגוש וכשיש להלוה קרקע כ''ש ראוי לכתוב עליו פרוזבול דהוי כאילו שוה כל החוב דאין אונאה לקרקעות ועוד דיכול לגבות ולחזור ולגבות עד דמי החוב:

ובבכורים. דכתיב אדמתך כל שהו והנ''מ בבכורי חטה ושעורה אבל בכורים של אילן אינו חייב אא''כ יש לו קרקע ט''ז אמות סביב להאילן שהוא שיעור יניקתו:

מתני' קרקע כ''ש חייבת בפאה דס''ל פאת שדך כ''ש משמע:

מתנתו קיימת. אם קנו מידו על המתנה אע''פ שעמד מחליו אינו יכול לחזור בו דהואיל ושייר לעצמו כל שהוא גלי אדעתיה דלאו מחמת מיתה כתב המתנה:

מְנַייִן לִנְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחֵרָיוּת שֶׁהֵם נִקְנִים עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֵרָיוּת בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם חִזְקִיָּה רִבִּי יוֹנָה רִבִּי חֲנִינָא תִּירְתָּייָה בְשֵׁם חִזְקִיָּה כְּתִיב וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם מַתָּנוֹת רַבּוֹת לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְמִגְדָּנוֹת עִם עָרִים בְּצוּרוֹת בִּיהוּדָה. עַד כְדוֹן כְּשֶׁהָיָה קַרְקַעוֹת עִם הַמְּטַלְטְלִין בְּמָקוֹם אֶחָד. הָיוּ קַרְקַעוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד וּמְטַלְטְלִין בְּמָקוֹם אַחֵר. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא אָמַר לָהֶן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַעֲשֶׂה בִּמְדוֹנִי אֶחָד שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלֵם וְהָיוּ לוֹ מְטַלְטְלִין הַרְבֶּה וּבִיקֵּשׁ לְחַלְּקָן לִיתְּנָן בְּמַתָּנָה אָֽמְרוּ לוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל אֶלָּא אִם כֵּן קָנִיתָ קַרְקַע. מֶה עָשָׂה הָלַךְ וְקָנָה סֶלַע אֶחָד בְּצַד יְרוּשָׁלֵם וְאָמַר חֶצְייָהּ צְפוֹנִי אֲנִי נוֹתֵן לִפְלוֹנִי עִם מֵאָה חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן. חֶצְייָהּ דְּרוֹמִי אֲנִי נוֹתֵן לִפְלוֹנִי עִם מֵאָה חָבִיּוֹת שֶׁל שֶׁמֶן. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְקִייְמוּ אֶת דְּבָרָיו. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא וְלָאו שְכִיב מְרָע הוּא. לְפִי שֶׁבְכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה אֶלָּא בִּכְתָב. וְכָאן אֲפִילוּ בִדְבָרִים. לְפִי שֶׁבְכָל מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה עַד שֶיְהוּ קַרְקַעוֹת וּמְטַלְטְלִין בְּמָקוֹם אֶחָד. וְכָאן אֲפִילוּ קַרְקַעוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד וּמְטַלְטְלִין בְּמָקוֹם אַחֵר. אֲמַר לֵיהּ לָא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר שַׁנְייָא הִיא שְכִיב מְרָע דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּבָרִיא דְּרַבָּנָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מנין לנכסים בשאין להם אחריות וכו'. שנויה היא בפ''ק דקידושין בהלכה ה' אמתני' דהתם:

עד כדון. שמענו בשהיו במקום אחד. כדמשתעי קרא. שהיו המתנות עם ערים בצורות ובתוכן:

היו הקרקעות במקום א' ומטלטלין במקום אחר. מהו אם בעינן צבורין המטלטלין בתוך הקרקע או לא:

נשמעינה מן הדא. דתנן בפ' מי שמת. גבי המחלק נכסיו על פיו דר''א סבר בין בריא בין ש''מ נכסין שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אינן נקנין אלא במשיכה וחכמים פליגי בשכיב מרע דקסברי לא בעי קנין דדברי ש''מ ככתובין וכמסורין הן ואמר להן ר''א לחכמים ראיה לדבריו:

מעשה במדוני אחד. על שם מקומו.

וביקש לחלקן. ולא היה לו קרקע להקנות המטלטלין אגבה:

וקיימו את דבריו. וס''ל לר''א דשכיב מרע היה אלמא דבעי קנין שמעינן מיהת מדקאמר סלע אחד משמע קרקע גבוה וחדוד שא''א להעמיד עליה כל אלו ואפ''ה קנו ש''מ לא בעינן צבורין:

ולא שכיב מרע היה. בתמיה הא לדברי ר''א שמביא ראיה מכאן על כרחך שמעינן דשכ''מ היה וא''כ לא שמעינן מהא מידי לענין צבורין דאיכא למימר שאני שכ''מ הואיל ומצינו שהקילו בי חכמים כדמסיק ואזיל לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב ובשכ''מ אפי' בדברים וה''ה נימא נמי לענין צבורין לפי שבכל מקום בעינן שיהו הקרקעות והמטלטלין במקום אחד וכאן בשכ''מ לא בעינן ומה ראיה מכאן למתנת בריא:

א''ל ר' מנא לא ר' אליעזר היא. בתמיה והלא לר''א קיימינן וכי שנייא אליבא דר''א בין בריא לשכ''מ שהרי שכ''מ דר''א כבריא דרבנן דכמו דבריא לרבנן בעי קנין ה''נ לר''א בשכ''מ ומדלא הצריך צבורין בשכ''מ היא הדין דבבריא נמי לא בעינן צבורין:

רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע פָּטוּר מִן הָרֵאָיָה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יַחְמוֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִנִּיחַ אֶת כֶּרְיוֹ וּבָא וּמָצָא אֲרָיוֹת סוֹבְבִין אוֹתוֹ. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִנִּיחַ בַּיִת שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין וּבָא וּמָצָא חֲתוּלוֹת מְקוּרָעִין לִפְנֵיהֶן. חַד בַּר נַשׁ שְׁבִיק בֵּיתֵיהּ פְּתִיחַ וַאֲתָה וַאֲשְׁכַּח חֲכִינָה כְּרִיכָה עַל קֶרְקֳסוֹי. רִבִּי פִינְחָס מִשְתָּעֵי הַדֵּין עוּבְדָּא. תְּרֵין אַחִין בְּאַשְׁכְּלוֹן הֲווֹ לָהוּ מְגוּרִין נוּכְרָאִין אָֽמְרֵי כְדוֹן אִילֵּין יְהוּדָאֵי סָֽלְקִין לִירוּשָׁלֵם אֲנָן נָֽסְבִּין כָּל מַה דְּאִית לְהוֹן. מִן מַה דְּסָֽלְקִין זִימֵּן לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַלְאָכִים נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין בִּדְמוּתָן. מִן דְּנַחְתּוּן שָֽׁלְחוּן לוֹן מִקַּמָּן אֲמַר לוֹן אָן הֲוִיתוּן אֲמַר לוֹן בִּירוּשָׁלֵם. אֲמַר לוֹן מַאן שְׁבַקְתּוּן בְּגוֹ בֵיתָא אָֽמְרוּ וְלָא בַּר נַשׁ. אֲמַר בְּרִיךְ הוּא אֱלָהֵהוֹן דִּיהוּדָאֵי דְּלָא שְׁבָקוֹן וְלָא שְׁבִיק לְהוֹן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מאן שבקתון. ולמי הנחתם בתוך הבית והשיבו לא לשום אדם ומיד הכירו הנכרים ואמרו בריך הוא אלההון דיהודאי שלא עזב אותם ולא יעזוב להם לעולם:

הוו להו מגורין. שכנים נכרים והוי אומרים זה לזה עכשיו כשאילו היהודים יעלו לירושלים לרגל אנן נקח את כל אשר להם מביתם ואחר שעלו לרגל זימן להם הקב''ה מלאכים בדמותן והיו נכנסין ויוצאין שם וכשירדו מירושלים לבא לביתם שלחו להם מקודם לומר להן שיבאו ושאלו אותם היכן הייתם ואמרו בירושלם:

חכינה. נחש כרוך על המנעול של הפתח לשמירה:

את כריו. של תבואה בשדה ואגב דדריש להאי קרא ולא יחמוד מייתי להני עובדי והנסים שארעו להן בעלותם לרגל:

תַּנִּי וְהָרֵיאָיוֹן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע פָּטוּר מִן הָרֵיאָיוֹן. רִבִּי מָנָא בְּעֵי וְלָמָּה לָנַנָּן אָֽמְרִין מִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע פָּטוּר מִן הַוִּידּוּי דִּכְתִיב מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ. רִבַּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר שְׁמוּעָתָה כֵּן מִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע פָּטוּר מִן הַוִּידּוּי דִּכְתִיב מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר שמועתה כן. אע''ג דלא תנינן לה בברייתא אמר בשם שמעתתא דאמוראי כן דפטור מן הוידוי.

ולמה לית אנן אמרין נמי דמי שאין לו קרקע פטור מוידוי מעשר. ואע''ג דאשכחן ביה חיובא דמעשר כגון שלקח פירות המחוברין ונגמרו ברשותו למעשר ואפ''ה יהא פטור מן הוידוי דכתיב גביה מן האדמה וגו':

תני בברייתא דקחשיב נמי והראיון בהדי דמתני' וכדמפרש ר' יוחנן דכל מי שאין לו קרקע פטור מן הראיון שאין חובה עליו לעלות לרגל כדלקמן דכתיב שם ולא יחמוד איש את ארצך להוציא מי שאין לו ארץ:

רִבִּי מָנָא בְּעֵי וְלֵיתְנָן אֲמַר קָמָה כָּל שֶׁהִיא חַייֶבֶת בְּפֵיאָה אֶלָּא בְּגִין 17b דְּתַנָּא בִּיכּוּרִים תַּנָּא קַרְקַע.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ולית אנן אמר קמה כל שהוא. לדידך קמה כל שהו מבעי ליה ומאי קרקע כל שהוא אלא דאיכא למימר בגין דתני נמי בכורים ולא שייך בהו אלא לשון קרקע תני נמי בפאה קרקע.

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source