אֵי זֶהוּ שְׁכִיב מְרָע כָּל שֶׁלֹּא קָפַץ עָלָיו הַחוֹלִי. דֶּרֶךְ הָאָרֶץ הַקְּרוֹבִים נִכְנָסִין אֶצְלוֹ מִיַּד. וְהָֽרְחוֹקִים נִכְנָסִין אֶצְלוֹ לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים. אִם קָפַץ עָלָיו הַחוֹלִי אֵלּוּ וְאֵלּוּ נִכְנָסִין אֶצְלוֹ מִיַּד. דֵּלֹמָה רִבִּי חוּנָא רִבִּי פִּינְחָס רִבִּי חִזְקִיָּה סָֽלְקוּן מְבַקְּרָא לְרִבִּי יוֹסֵי בָּתָר תְּלָתָא יוֹמִין. אָמַר לוֹן בִּי בְעִיתוּן מְקַיימָה מַתְנִיתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' איזהו שכיב מרע כל שלא קפץ עליו החולי. שנויה היא בפ''ו דגיטין סוף הלכה ה' דקאמר התם אף המסוכן שאמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו מה בין חולה למסוכן חולה כדרך הארץ ומסוכן כל שקפץ עליו החולי:
דרך הארץ. של ביקור חולים:
דלמא. מעשה היה שנכנסו ר' הונא ור''פ ור''ח לבקר את ר' יוסי לאחר שלשה ימים:
18a תַּמָּן תַּנֵּינָן קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא חַייָב בְּפֵיאָה וּבְבִיכּוּרִים. קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא מַהוּ טָב. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה שָׁם מָקוֹם שִׁיבּוֹלֶת אַחַת וּמַרְגְלִית טְמוּנָה בוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן וכו'. אגב דבסוגיא דקידושין קאמר תמן תנינן קאמר נמי הכא כן כדרך הש''ס הזה דמה שנשנה בבית המדרש במקום אחד בו בלשון הזה נשנה בכל מקום:
א''ר מתניה. מהכא לא שמעינן מידי דתיפתר שהיה שם מקום שבולת אחת ומרגלית טמונה בו והקנה אותה אגב קרקע כ''ש הלזו והלכך איצטריך להא דלעיל דהתם שפיר נפשטה הבעיא דלא בעינן צבורין:
קרקע כל שהו מהו טב. למאי חזיא הא אי אפשר להעמיד בה מטלטלין ונשמע נמי מהכא דלא בעינן צבורין.
שִׁייֵר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא מַתָּנָתוֹ קַייֶמֶת וַאֲפִילוּ לֹא הִבְרִיא. לֹא שִׁייֵר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא אֵין מַתָּנָתוֹ קַייֶמֶת וְהוּא שֶׁהִבְרִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל בי בעיתין מקיימה מתניתא. בתמיה בי אתם רוצים לקיים האי ברייתא שלא לבקר מקודם ג' ימים והלא חביריי אתם. ודין החברים כדין הקרובין שנכנסין לבקרו מיד ואיידי דאיירי הכא בהאי ענינא מייתי נמי להא:
שייר וכו'. השתא מהדר הש''ס לפרושי מתני' הא דתנן בשייר כל שהוא מתנתו קיימת ואפי' לא הבריא ומת מתנתו קיימת והוא דיש בה קנין דמתנת שכיב מרע במקצת בעי קנין בין עמד בין לא עמד ואם לא שייר כלום אין מתנתו קיימת והוא שהבריא דיכול לחזור בו:
רִבִּי בָּא רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב עָשׂוּ דִבְרֵי שְׁכִיב מְרָע כְּבָרִיא שֶׁכָּתַב וְנָתַן וְהוּא שֶמֵּת מֵאוֹתוֹ הַחוֹלִי. הָא אִם הִבְרִיא לֹא. וּבִמְסַייֵם וּבְאָמַר תְּנוּ שָׂדֶה פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי. אָמַר תְּנוּ חֲצִי שָׂדֶה פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי וַחֲצִי שָׂדֶה פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי כְּמִי שֶׁמְּסַייֵם אוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר חֶצְיָהּ בַַּצָּפוֹן וְחֶצְיָהּ בַּדָּרוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר תנו חצי שדה פלונית לפלוני וכו'. בעיא היא אם כמי שמסויים הוא או דבעינן עד שיאמר חציה בצפון לפלוני וחציה בדרום לפ' ולא איפשיטא וכך הוא בכתובות פי''א בהלכה א':
והיא שמת מאותו חולי. הא דאמרינן דברי שכ''מ ככתובין וכמסורין דמי דוקא שמת מאותו חולי שצוה אבל אם הבריא ואח''כ מת לא כדאמרי בפ' מי שמת.
ובמסיים. ודוקא באומר דבר מסויים תנו שדה פלונית לפלוני:
רִבִּי בִּינָא בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה שִׁייֵר מְטַלְטְלִין לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אֲתָא חֲמִי שִׁייֵר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא יֵשׁ לוֹ מִחְייָה. שִׁייֵר אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָלִיּוֹת אֵין לוֹ מִחְיָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי יוֹדֵעַ הוּא הָאִישׁ הַזֶּה שֶׁשְּׁכִיב מְרָע מְזַכֶּה אֲפִילוּ בִדְבָרִים לְאֵי זֶה דָּבָר כָּתַב בָּהֶן קִנְיָן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מַתְּנַת בָּרִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתנית'. האי ברייתא דלקמיה מסייעא לרבי יוחנן דשכיב מרע לעולם הוא יכול לחזור בו ואפי' כתב וזיכה בל' מתנה:
הכל מודין שאם היה רבו הראשון. זה השכ''מ הנותן הי' ישראל אינו אוכל העבד בתרומה ואפי' לרב דאמר הראשון והוא כהן קנה דחיישינן שמא יבריא הישראל והרי הוא יכול לחזור בו:
ועל דעתיה דר' יוחנן אין יכול לאכול בתרומה שמא לא יבריא והרי הוא של השני הישראל:
על דעתיה דרב יכול הוא לאכול בתרומה ועל דעתיה דרב אבא א''ר יוחנן אין יכול לאכול בתרומה. כצ''ל ובספרי הדפוס נהפך בטעות. דלרב דהראשון קנה וא''כ יכול הוא לאכול בתרומה לעולם דאם לא יבריא הרי הוא של הראשון ואם יבריא ויכול הנותן לחזור בו שהרי אין בו קנין הרי גם הוא כהן ואין כאן חשש שמא יבריא כדלקמן ואוכל העבד בתרומה ממ''נ:
היך עבידא היה רבו הראשון וכו'. כלומר ואם כתב עבדו לזה וחזר וכתב לזה ורבו הראשון זהו השכ''מ היה כהן וכן השני שכתב לו בתחלה היה כהן והשלישי שכתב לו בשנייה היה ישראל והאיך הוא הדין לעבד הזה באכילת תרומה:
ור' יוחנן אמר יכול לחזור בו. והשני קנה:
רב אמר אינו יכול לחזור בו. והראשון קנה:
כתב לזה וחזר וכתב לזה. במתנת ש''מ בלא קנין איירי אלא שזיכה בכתיבה לזה וחזר וזיכה לאחר:
שייר עבדים. לעצמו אי הוי שיור או לא וקאמר דתנא עלה דהאי דינא ר' יודן בן פזי דברדליא אבל לא ידעין מה תנא עלה.
א''ר יוסי יודע הוא וכו'. האי דר' יוסי אמתנת ש''מ שכתוב בה קנין קאי וכדאמרי' הכא בפ''ק דקידושין וכן בפ' מי שמת דארכביה אתרי ריכשי והמסקנא דאם במיפה את כחו שכתב וקנינא מניה מוסיף על מתנתא דא קנה המקבל כדמפרש טעמא לפי שיודע הוא האיש הזה שש''מ מזכה אפי' בדברים וא''צ קנין ולאיזה דבר כתב בהן קנין כדי לעשות מתנת בריא שאפי' אם עמד לא יחזור בו. ומייתי לה הכא דהיינו נמי טעמא דמתני' במתנת ש''מ במקצת ויש בה קנין:
שייר קרקע כל שהוא יש לו מחיה ושייר אבנים טובות ומרגליות אין לו מחיה. בתמיה והא אנן דקפדינן אשיור משום דלא שביק אינש נפשיה ערטילאי ואם שייר לעצמו במה שיכול להתפרנס ממנו אמאי לא להוי שיור אלא ודאי דאף מטלטלין הוי שיור ומתנתו קיימת:
אתא חמי. בא וראה:
ומתמה הש''ס על הא דר' ירמיה:
שייר מטלטלין. לעצמו לא עשה כלום דלא הוה שיור:
שִׁייֵר עֲבָדִים תַּנָּא רִבִּי יוֹדָן בַּר פָּזִי דְּבַר דְּלָיָא וְלָא יָֽדְעִין מַה תַּנָּא.
משנה: הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ יָצָא בֶּן חוֹרִין. שִׁייֵר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא לֹא יָצָא בֶּן חוֹרִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לְעוֹלָם הוּא בֶּן חוֹרִין עַד שֶׁיֹּאמַר הֲרֵי כָּל נְכָסַי נְתוּנִין לְאִישׁ פְּלוֹנִי עַבְדִּי חוּץ מֵאֶחָד מֵרִיבּוֹא שֶׁבָּהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הכותב נכסיו לעבדו. שכתב לו כל נכסיי נתונין לך יצא בן חורין שאף הוא בכלל נכסים:
שייר קרקע כ''ש לא יצא בן חורין. דכיון דנחת לשיורא אמרינן לדידיה נמי שייר וכי אמר כל נכסיי לך אשאר כל נכסים קאמר ולתכופי ליה קאתי ולא שחרריה כיון דלא אמר ליה עצמך ונכסיי:
רש''א לעולם הוא בן חורין. דמאי דגלי גלי ומאי דלא גלי לא גלי:
עד שיאמר הרי כל נכסי נתונין לאיש פ' עבדי חוץ מאחד מרבוא שבהן. דהואיל וקאמר חוץ מדבר מועט ולא פירש מהו משייר דבהא אמרינן דאחד מרבוא דקאמר היינו העבד ואיהו לא חשיב ליה אלא כאחד מרבוא בנכסים אע''ג דשוי טפי ואין הלכה כר''ש:
רַב אָמַר בִּמְזַכֶּה עַל יָדֶיהָ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר בִּמְחַלֵּק לְפָנֶיהָ. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא אָמַר מִקּוּלֵּי כְּתוּבָה שָׁנוּ כָּן. וְכֵן תַּנִּי בַּר קַפָּרָא מִקּוּלֵּי כְּתוּבָה שָׁנוּ. אָמַר רִבִּי בָּא טַעְמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא לֹא סוֹף דָּבָר בִּכְתוּבָתָהּ מָנֶה וּמָאתַיִם אֶלָּא אֲפִילוּ כְּתוּבָה שֶׁל אֶלֶף דִּינָר מִקּוּלֵּי כְּתוּבָה שָׁנוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רב אמר במזכה על ידיה. הא דתנינן במתני' הכותב לאשתו קרקע כ''ש בין הבנים אבדה כתובתה דוקא במזכה להבנים על ידיה דכיון דאיכא תרתי שהוא מקנה בקנין סודר על ידיה לחלקי הבנים וגם כתב לה קרקע כל שהוא נתרצית היא בכך ואבדה כתובתה:
ושמואל אמר במחלק לפניה אפי' אינו מזכה על ידיה להבנים אלא שמחלק להן לפניה והיא שותקת שתיקה כהודאה דמיא ונתרצית היא בהך קרקע כ''ש שכתב לה ואבדה כתובתה:
מקולי כתובה שנו כאן. אטעמא דתרוייהו קאי דבשאר ב''ח לא אמרינן שאיבדו אלא דבכתובה הקילו לומר כך:
טעמא לטעמא דר' יוסי בר' חנינא דאמר הקילו בכתובה א''כ לא סוף דבר בכתובה מנה או מאתים אמרו כן אלא אפי' היתה כתובה של אלף דינר שהוסיף לה התוספת ג''כ בכלל מקולי כתובה ואיבדה הכל:
אַחְתֵּיהּ דְּרִבִּי גּוּרִין כְּתָבָת נִכְסֵי לְאַחֲוָהּ וּסְלַק אַחוֹי רַבָּא פִּייְסָהּ וּכְתָבָת לֵיהּ. אֲתָא עוּבְדָּא קוֹמוֹי רִבִּי אִימִּי אָמַר כֵּן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן חוֹזֵר בּוֹ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא לֹא מוֹדֵי רִבִּי יוֹחָנָן שֶׁאִם הָיָה כָּתוּב בָּהּ מֵהַיּוֹם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ. אֲתָא רִבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֵינוֹ יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ. אֲתָא רִבִּי לָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֵינוֹ יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ. וְאַנְהָר רִבִּי אִימִּי וְחָזַר עוּבְדָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וסלק אחוי רבא. ועלה אצלה האח הגדול ופייסה וכתבת ליה ופסק ר' אימי בתחלה דיכולה היא שתחזור כר''י דאמר לעיל חוזר בו וא''ל ר''ז מי לא מודה ר''י שאם כתב להראשון מהיום אני נותן לך ולאחר מיתה שאינו יכול לחזור בו וכאן היה כתוב ג''כ כלשון הזה במתנה שכתבה לר' גוריון וכן כי אתא ר' אבהו ור' אולא אמרו כן בשם ר' יוחנן דאם כתוב בה מהיום אינו יכול לחזור בו:
ואנהר. ונזכר ר' אמי במתנה שכתבה כך בשם ר' יוחנן והחזיר המעשה וזיכה לר' גוריון:
אֵי זוּ הִיא דִּייָתֵיקֵי. תְּהֵא לִי לִהְיוֹת וְלַעֲמוֹד. וְאִם מֵתִי יִנָּֽתְנוּ נְכָסַי לִפְלוֹנִי. אֵי זוּ הִיא מַתָּנָה. כָּל נְכָסַי נְתוּנִין לִפְלוֹנִי מַתָּנָה מֵעַכְשָׁיו וְשֶׁתְּהֵא כָתוּב בּוֹ מֵהַיּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
איזהו מתנה של הבריא הרי וכו'. ושתהא כתוב בשטר המתנה כך מהיום אני נותן לו.
תהא לי להיות ולעמוד. דייתיקי ל' נוטריקון דא תהא קאי שאם מתי ינתנו נכסי לפ':
רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חוּנָא מַתְנִיתִין מְסַייְעָה לְרַב אַבָּא בַּר חוּנָא וְרִבִּי יוֹחָנָן בָּרִיא שֶׁכָּתַב דִּייָתֵיקֵי וּשְׁכִיב מְרָע שֶׁכָּתַב מַתָּנָה חוֹזֵר בּוֹ. בָּרִיא שֶׁכָּתַב דִּייָתֵיקֵי חוֹזֵר בּוֹ וְלֹא עוֹד הוּא בָּרִיא וְדִכְווָתָהּ שְׁכִיב מְרָע שֶׁכָּתַב מַתָּנָה חוֹזֵר בּוֹ וְלֹא עוֹדֵהוּ שְׁכִיב מְרָע.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בריא שכתב דייתיקי חוזר בו. שהרי ולא עוד הוא בריא ולא שייכא ביה לשון דייתיקי ודכוותה שכ''מ שכתב בלשון מתנת בריא חוזר בו שהרי ולא עודהו ש''מ ולא תקנו בו ל' מתנת בריא:
בריא שכתב דייתיקי. שכתב בשטר ל' צוואה ולא כתוב בה מהיום ולאחר מותי ושכ''מ שכתב בלשון מתנת בריא חוזר בו וכדמפרש טעמא:
18b כָּתַב לָזֶה וְחָזַר וְכָתַב לָזֶה. רַב אָמַר אֵינוּ יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ. רַב אַבָּא בַּר חוּנָא וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ. הֵיךְ עֲבִידָא הָיָה רַבּוֹ הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי כֹּהֵן וְהַשְּׁלִישִׁי יִשְׂרָאֵל עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב אֵין יָכוֹל לוֹכַל בִּתְרוּמָה עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב אַבָּא בַּר חוּנָא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן יָכוֹל הוּא לוֹכַל בִּתְרוּמָה. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם הָיָה רַבּוֹ הָרִאשׁוֹן יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אוֹכֵל בִּתְרוּמָה שֶׁמָּא יַבְרִיא.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source