בשהיה פרנס. ר''ע גבאי עניים היה וכיון שכן ידו כיד העניים הוא. ויכול הוא לקבל בשביל העניים:

ואפי' תימא. והדר קאמר דלא היא דאפ''ת לאחר שהעשיר:

פתר לה. האי מ''ד דעד שלא העשיר ר''ע היה המעשה שהרי בתחילתו עני היה:

ור''ע ראוי הוא ליטול. בתמיה וכי ר''ע שהיה עשיר ראוי הוא ליטול מעשר עני ואפ''ה זיכה על ידו לעניים וקשיא למ''ד ראוי ליטול בעינן:

דתנינן תמן. בפ''ה דמע''ש וגרסינן נמי לכולה דהאי מילתא שם. מעשה בר''ג והזקנים שהיו באים בספינה אר''ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. זה מעשר ראשון ור' יהושע היה לוי. עישור אחר שאני עתיד למוד. וזהו מעשר עני. נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים וכו'.

הא מתניתא פליגא על מ''ד הראוי ליטול זכה. כצ''ל וטעות דמוכח הוא:

מילתיה דריב''ל. דלעיל דמוקי לפלוגתא דמתני' בעשיר דוקא אבל בעני אפי' חכמים מודים דיכול הוא לזכות הפאה לאותו פלוני עני אתיא כמ''ד הראוי ליטול הוא שזוכה לאחרים וכדלעיל:

והעבד ראוי הוא להוליך את הגט. בתמיה מסקנת הקושיא היא ולא מייתי להאי מתני' דהתקבל וכו' אלא כדי לחזק הקושיא וכלומר דהא ודאי האי מתני' דהתקבל ע''כ לא מיירי אלא בבן חורין דהא עבד אין ראוי להולכה הוא דאינו בתורת שליחות וכיון שכן רישא דהתם התקבל גט זה לאשתי נמי לאו בעבד מיירי דאין ראוי ג''כ לקבל גט אשה וממילא נמי מתני' דתן גט זה לאשתי דמוקי האי ש''ס התם דזכה קאמר לו ודאי בבן חורין מיירי כמו מתני' דהתקבל וקשיא לן הסיפא שטר שחרור זה לעבדי להאי מ''ד דראוי ליטול בעינן והא בן חורין אינו ראוי ליטול שטר שחרור והיכי מזכה הוא שטר שחרור לעבד:

ותנינן התקבל גט זה לאשתי וכו' אם רצה לחזור יחזור כצ''ל. כדתנן ריש פ''ו דגיטין:

ושטר שחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שחרורו. וכן בשטר שחרור אע''ג דאינו בר קבלה לשטר שחרור לעצמו דלא שייך בבן חורין מ''מ הואיל ומצינו לזה בעבד שהרי העבד ראוי הוא לקבל שטר שחרור מיד רבו דקי''ל דגטו וידו באין כאחד וא''כ מכיון דבר קבלה הוא בשטר שחרור יכול הוא להיות ג''כ שליח לעבד אחר ולקבל מיד רבו של חבירו גט שחרור לחבירו כדאמרינן פ''ב דגיטין הלכהו' וכן בפ''ק דקידושין נראין הדברים שיקבל גט שחרור מיד רבו של חבירו לחבירו ואל יקבל גט אשה והשתא אי משום בבא דרישא לחוד תן גט זה לאשתי לא הוה קשיא להאי מ''ד דראוי לטול בעינן דשפיר ראוי הוא ליטול כדאמרן דראוי הוא לקבל גט בתו ובבן חורין מיירי כפשטה דהאי מתני' וכן אי משום בבא דסיפא לחוד שטר שחרור זה לעבדי נמי לא הוה קשיא דהוה מצינן לאוקמי בעבד וראוי הוא ליטול כדאמרן שהרי מקבל הוא גט שחרורו מיד רבו ולפיכך יכול להיות ג''כ שליח לעבד אחר מיד רבו של האחר אלא דהא קשיא לן דכיון דרשא דהאי מתני' לא מצינן לאוקמי בעבד דהרי לא שייך הוא בשליחות גט לאשה אלא ודאי בבן חורין מיירי וא''כ ק''ל הסיפא וכדמסיק להקושיא:

תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו. כלומר הניחא להא דאמרינן שמזכה ע''י אדם אחר גט לאשתו ואע''ג דבעינן שהזוכה הזה ראוי הוא ליטול אותו הזכות אם היו מזכין לו לעצמו ומה שייך ראוי ליטול לגביה בגט אפ''ה הא לא קשיא שכן מצינו דשייך בו ג''כ ראוי ליטול שהרי אדם מקבל גט בתו וע''י כך היא מגורשת כדתנן בפ''ו דגיטין נערה מאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה וכיון דשייך הוא מיהת בקבלת הגט ראוי הוא ליטול קרינן ביה ויכול הוא להיות שליח ולקבל גט לאשה מיד בעלה.

מתני' פליגא על מ''ד הראוי ליטול זכה. לדידיה שצריך שיהא ג''כ ראוי ליטול אותו הזכות קשיא עליה האי מתני' דפ''ק דגיטין דתנינן האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר''מ וחכ''א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו וכו' ומפרש לה התם דפלוגתייהו בענין החזרה אם זכות הוא לעבד או חובה היא לו במה שיצא לחירות ומיהת שמעינן דכל זמן דאינו חוזר בו יכול הוא לזכות לגט אשה ולשטר שחרור לעבד ע''י אחר לכ''ע והשתא מקשינן מינה להאי מ''ד:

פתר לה לצדדין. כלומר דמשני דהאי מ''ד פתר לה להאי מתני' דפ''ב דגיטין לצדדין. רישא תן גט זה לאשתי בבן חורין מיירי וסיפא שטר שחרור זה לעבדי בעבד מיירי וכדאמרן דהואיל וראוי ליטול הוא אם רבו שלו נותן לו גט שחרור מקבל הוא וזוכה לעצמו להיות בן חורין יכול הוא ג''כ לקבל מיד רבו של זה העבד ולזכות לו להיות בן חורין:

עליה ר''א שאל אין לו קנין נכסים. כלומר דהא א''נ מוקמת לה כמ''ד דאין קנין לעכו''ם ג''כ קשה אמאי חייב במעשרות דנהי דאין קנין לעכו''ם בקרקע להפקיע קדושתה בקנין נכסים הא מיהת יש לו דהרי הפירות שלו הן ור' פנחס לא ס''ל כסתמא דהש''ס דלא מיקרי קנין נכסים להעכו''ם להפקיע המעשר מהפירות עד שיוגמר מלאכתן לגמרי ושימרחו בידו כדפרישית לעיל אלא דס''ל דכיון שהפירות מיהת שלו הן א''כ כשנגמרו עד שהם ראוים ליתלש מן הקרקע ברשותו הן ומפקיען מן המעשרות ולפיכך קאמר דקושית ר' אלעזר גם להאי אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן היא דשייכא:

ר' חנינא בשם ר' פנחס אף קדמייתא וכו'. כלומר דר''פ קאמר דנוכל לפרש להקושיא דר''א בענין הרישא דהאי דינא דמתני' ועל אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן הוא דמקשי דאיהו אוקי כמ''ד אין קנין לעכו''ם אבל כמ''ד יש קנין לעכו''ם לא בעי לאוקמי וכדאמר לעיל דאם יש קנין קל הקילו וכו' ואמאי חייב במעשרות וכדפרישית:

אלא על הדא דר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן. דלעיל דמוקי להמתני' כמ''ד יש קנין לעכו''ם אבל להמ''ד אין קנין לעכו''ם הא קאמרי דלא מצינן לאוקמי דא''כ אפי' אם הפקיר חייב במעשרות ומשום דאין להעכו''ם להפקיר דבר שאינו שלו על זה הוא דהקשה ר''א דהא מיהת יש לו קנין נכסים בהפירות וכיון שהפירות שלו אמאי לא מצי להפקירן והרי הן הפקר ופטורין מן המעשרות אלא ודאי דשפיר מיתוקמא כמ''ד אין קנין לעכו''ם ורישא וסיפא ניחא וכדאמרן:

לא על הדא איתאמרת אלא על הדא ר' חזקיה וכו'. כלומר דמפרש הש''ס דהאי קושיא דר''א לא קאי על אוקימתא דר יוסי בשם ר יוחנן דסליק מינה דאוקי להמ''ד כמ''ד אין קנין לעכו''ם דעל האי אוקימתא לא קשיא מידי דלא אמרינן דיש קנין נכסים לעכו''ם בהפירות לפוטרן מהמעשרות אלא דוקא שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו וכדאמרן שמרחן העכו''ם והלכך הכא בלקט שכחה ופאה שלקטו עניי ישראל קודם גמר מלאכתן למעשרות עדיין אין לו קנין בה להפקיע קדושתן והוי כמו שלקחן הישראל ממנו אחר שנתלשו וקודם שנגמר מלאכתן למעשרות דדינא הוא דחייבין במעשרות דהוי גמרן ביד הישראל ושם לקט שכחה ופאה לא חיילא עלייהו כדלעיל והלכך חייבין במעשרות אא''כ הפקיר דכיון דהניחן לשם הפקר לכל דין דהפקר עליהן ופטורין מן המעשרות.

ר' לעזר שאל ואין לו קנין נכסים. בתמיה ודברי ר''א מפורשין הן לקמן בפ''ה דדמאי דגרסינן שם בהלכה ט' בתרה דהאי פלוגתא דר''מ ור''י ור''ש שהבאתי לעיל ר' זעירא אמר קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע''ג דר''מ אמר אין קנין לעכו''ם בא''י לפוטרו מן המעשרות מודה הוא דיש לו קנין נכסים ומפרש ר' בא אכילת פירות. כלומר אע''ג דקנין קרקע אין לו בא''י והקרקע בקדושת' קיימא מיהת קנין הפירות יש לו בה שאם הפירות נגמרו ביד העכו''ם והיינו שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו כגון שמרחן העכו''ם אז פטורין הן ממעשרות ואפי' חזר ולקחן הישראל ממנו אח''כ וכן גרסינן להא בהאי ש''ס בגיטין ס''פ השולח. והשתא מקשי ר' אלעזר הכא על הני אוקימתי דמתני' כדמפרש ואזיל.

ברם כמ''ד יש קנין וכו' קל הקילו חכמים בליקוטין. כלומר דאילו למ''ד יש קנין לעכו''ם בא''י להפקיע קדושתה וא''כ מדינא שדה דנכרי הויא. ופטורה מן המעשרות והשתא אפי' לא הפקיר פטורין מן המעשרות דהא קל הקילו חכמים בלקט ושכחה ופאה לפוטרן מן המעשרות ואפי' משדה ישראל ומהיכי תיתי לחייב לקט שכחה ופאה של נכרי במעשרות דנהי דלא חייל עליהן שם של לקט שכחה ופאה הא מיהת בלאו הכי שדה נכרי פטורה מן המעשרות ולא מצינו שהחמירו בלקט שכחה ופאה הואיל והנכרי קרא עליהן שם הזה אלא אדרבה הקילו חכמים בהן בעלמא וה''נ לעולם ליהוו פטורין דלא יהא אלא כפירות של שדה נכרי ואע''פ שלקחן ממנו ישראל פטורין להאי מ''ד אלא ודאי דלא אתייא אלא כמ''ד אין קנין לעכו''ם בא''י להפקיע מקדושתה ועד שיפקיר לשם הפקר בהדי':

ר' יוסי בשם ר' יוחנן. קאמר דאדרבה איפכא הוא דמסתברא דלא מיתוקמא מתני' אלא כמ''ד אין קנין לעכו''ם בא''י לפוטרו מן המעשרות והלכך ברישא דלא הפקיר חייבין במעשרות דשדה עכו''ם לעולם חייבת במעשר ומה שקרא שם ללקט שכחה ופאה לאו כלום הוא לפי שאינו מוזהר עליהן אא''כ הניחן לשם הפקר ממש דאז פטורין מן המעשרות דמיהת הפקר הן:

כמ''ד יש קנין וכו'. על סיפא דמתני' קאי דקתני הלקט והשכחה והפאה של עכו''ם חייב במעשרות אלא אם כן הפקיר וקאמר דאתיא כמאן דאמר יש קנין לעכו''ם אם קנה קרקע בארץ ישראל יש לו קנין להפקיע מן המעשרות וישראל הלוקח ממנו פטור מן המעשרות ופלוגתא היא לקמן בפ''ה דדמאי דר''מ סבר אין קנין לעכו''ם בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ור''י ור''ש סברי יש קנין והשתא מפרש לה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן להמתני' דבשדה של עכו''ם מיירי והניח לקט שכחה ופאה ולקטינהו עניי ישראל וקתני דאם הפקיר הנכרי דאז פטורין הן ממעשרות ומוקי לה כמאן דאמר יש קנין לעכו''ם בא''י להפקיע קדושתה מן המעשרות והלכך מהני הפקרו שהפקיר לפוטרה מן המעשרות כדין הפקר ואם לא הפקיר ממש לא הוי לקט שכחה ופאה דידיה כדין לקט שכחה ופאה דישראל שהן פטורין מן המעשרות דהואיל ואין הנכרי מוזהר על כך לא חייל שם לקט שכחה ופאה עליהן וכיון דהן עכשיו בידי ישראל שלקטוה חייבין במעשרות ברם כמ''ד אין קנין לעכו''ם וכו' אפי' הפקירו חייב דכיון דאין קנין לעכו''ם להפקיע מקדושתה לא הוי הפקרו הפקר דאין לו רשות להפקיר מה שאינו שלו והואיל ועכשיו בידי ישראל הן מתחייבין במעשרות לעולם: