מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל מָן דְּאָמַר הָרָאוּי לִיטּוֹל זָכָה דְּתַנֵּינָן תֵּן גֶּט זֶה לְאִשְׁתִּי שֶׁכֵּן רָאוּי לְקַבֵּל גֶּט בִּתּוֹ. וּשְׁטָר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי שֶׁכֵּן רָאוּי לְקַבֵּל שְׁטָר שִׁחְרוּרוֹ. וְתַנֵּינָן הִתְקַבֵּל גֶּט זֶה לְאִשְׁתִּי אוֹ הוֹלֵךְ גֶּט זֶה לְאִשְׁתִּי אִם רָצָא לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. 23a וְהָעֶבֶד רָאוּי הוּא לְהוֹלִיךְ אֶת הִגֶּט. פָּתַר לָהּ לִצְדָדִין.
Traduction
Celui qui admet au contraire qu’il faut exclusivement la faculté de pouvoir prendre (être pauvre), exclut celui qui a lieu de donner (ou le riche). L’avis de celui qui dit que celui-là seul qui a le droit de prendre une part des pauvres peut aussi acquérir pour lui, est en opposition avec la Mishna suivante (248)Mishna, IIIe partie, (Gitin 1, 6), où l’on enseigne: on peut reprendre des donations faites, comme par exemple après avoir dit ''remets cet acte de divorce à ma femme?'' (Comment donc est-ce permis, puisque l’homme chargé du divorce ne peut l’accepter?) On peut y renoncer, fut-il répondu, au même titre qu’il est également loisible au père d’accueillir un acte de divorce pour sa fille mineure, et il en est de même lorsqu’il a remis l’acte d’affranchissement de son esclave; il peut y renoncer, car on suppose que le maître a remis cet acte à l’esclave, qui peut l’accepter pour lui-même. D’autre part, on enseigne (249)Ibid. 6, 1. que si quelqu’un a dit: ''Fais accepter cet acte de divorce à ma femme, ou apporte-le lui'', il peut le reprendre s’il veut; mais si la femme l’a chargé d’accepter, il ne peut plus y renoncer (comment donc se fait-il que l’homme, non susceptible de divorce, peut le reprendre, et non le représentant de la femme)? Et ce n’est pas à dire que l’esclave susceptible d’avoir un acte d’affranchissement, puisse aussi légalement remettre l’acte de divorce? (Si donc on ne peut émettre la supposition de la charger de cet envoi, comment le mari peut-il y renoncer)? A cette objection, on répond que la faculté étant donnée à l’homme d’accueillir le divorce de sa fille, il en résulte un droit suffisant pour reprendre le divorce envoyé à sa femme.
Pnei Moshe non traduit
מתני' פליגא על מ''ד הראוי ליטול זכה. לדידיה שצריך שיהא ג''כ ראוי ליטול אותו הזכות קשיא עליה האי מתני' דפ''ק דגיטין דתנינן האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר''מ וחכ''א בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו וכו' ומפרש לה התם דפלוגתייהו בענין החזרה אם זכות הוא לעבד או חובה היא לו במה שיצא לחירות ומיהת שמעינן דכל זמן דאינו חוזר בו יכול הוא לזכות לגט אשה ולשטר שחרור לעבד ע''י אחר לכ''ע והשתא מקשינן מינה להאי מ''ד:
תן גט זה לאשתי שכן ראוי לקבל גט בתו. כלומר הניחא להא דאמרינן שמזכה ע''י אדם אחר גט לאשתו ואע''ג דבעינן שהזוכה הזה ראוי הוא ליטול אותו הזכות אם היו מזכין לו לעצמו ומה שייך ראוי ליטול לגביה בגט אפ''ה הא לא קשיא שכן מצינו דשייך בו ג''כ ראוי ליטול שהרי אדם מקבל גט בתו וע''י כך היא מגורשת כדתנן בפ''ו דגיטין נערה מאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה וכיון דשייך הוא מיהת בקבלת הגט ראוי הוא ליטול קרינן ביה ויכול הוא להיות שליח ולקבל גט לאשה מיד בעלה.
ושטר שחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שחרורו. וכן בשטר שחרור אע''ג דאינו בר קבלה לשטר שחרור לעצמו דלא שייך בבן חורין מ''מ הואיל ומצינו לזה בעבד שהרי העבד ראוי הוא לקבל שטר שחרור מיד רבו דקי''ל דגטו וידו באין כאחד וא''כ מכיון דבר קבלה הוא בשטר שחרור יכול הוא להיות ג''כ שליח לעבד אחר ולקבל מיד רבו של חבירו גט שחרור לחבירו כדאמרינן פ''ב דגיטין הלכהו' וכן בפ''ק דקידושין נראין הדברים שיקבל גט שחרור מיד רבו של חבירו לחבירו ואל יקבל גט אשה והשתא אי משום בבא דרישא לחוד תן גט זה לאשתי לא הוה קשיא להאי מ''ד דראוי לטול בעינן דשפיר ראוי הוא ליטול כדאמרן דראוי הוא לקבל גט בתו ובבן חורין מיירי כפשטה דהאי מתני' וכן אי משום בבא דסיפא לחוד שטר שחרור זה לעבדי נמי לא הוה קשיא דהוה מצינן לאוקמי בעבד וראוי הוא ליטול כדאמרן שהרי מקבל הוא גט שחרורו מיד רבו ולפיכך יכול להיות ג''כ שליח לעבד אחר מיד רבו של האחר אלא דהא קשיא לן דכיון דרשא דהאי מתני' לא מצינן לאוקמי בעבד דהרי לא שייך הוא בשליחות גט לאשה אלא ודאי בבן חורין מיירי וא''כ ק''ל הסיפא וכדמסיק להקושיא:
ותנינן התקבל גט זה לאשתי וכו' אם רצה לחזור יחזור כצ''ל. כדתנן ריש פ''ו דגיטין:
והעבד ראוי הוא להוליך את הגט. בתמיה מסקנת הקושיא היא ולא מייתי להאי מתני' דהתקבל וכו' אלא כדי לחזק הקושיא וכלומר דהא ודאי האי מתני' דהתקבל ע''כ לא מיירי אלא בבן חורין דהא עבד אין ראוי להולכה הוא דאינו בתורת שליחות וכיון שכן רישא דהתם התקבל גט זה לאשתי נמי לאו בעבד מיירי דאין ראוי ג''כ לקבל גט אשה וממילא נמי מתני' דתן גט זה לאשתי דמוקי האי ש''ס התם דזכה קאמר לו ודאי בבן חורין מיירי כמו מתני' דהתקבל וקשיא לן הסיפא שטר שחרור זה לעבדי להאי מ''ד דראוי ליטול בעינן והא בן חורין אינו ראוי ליטול שטר שחרור והיכי מזכה הוא שטר שחרור לעבד:
פתר לה לצדדין. כלומר דמשני דהאי מ''ד פתר לה להאי מתני' דפ''ב דגיטין לצדדין. רישא תן גט זה לאשתי בבן חורין מיירי וסיפא שטר שחרור זה לעבדי בעבד מיירי וכדאמרן דהואיל וראוי ליטול הוא אם רבו שלו נותן לו גט שחרור מקבל הוא וזוכה לעצמו להיות בן חורין יכול הוא ג''כ לקבל מיד רבו של זה העבד ולזכות לו להיות בן חורין:
הָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל מָן דְּאָמַר הָרָאוּי לִיטּוֹל זָכָה דְּתַנֵּינָן תַּמָּן עִישּׂוּר אֶחָד שֶׁאֲנִי עָתִיד לִימוֹד נָתוּן לַעֲקִיבָה בֶּן יוֹסֵף שֶׁיִּזְכֶּה בוֹ לָעֲנִייִם וּמְקוֹמוֹ מוּשְׂכָּר לוֹ. וְרִבִּי עֲקִיבָה רָאוּי הוּא לִיטּוֹל. פָּתַר לָהּ עַד שֶׁלֹּא הֶעֱשִׁיר. וַאֲפִילוּ תֵימָא מִשֶּׁהֶעֱשִׁיר תִּיפְתָּר כְּשֶׁהָיָה פַּרְנָס וְיַד פַּרְנָס כְּיַד עָנִי.
Traduction
Une autre Mishna (250)(Maasser Sheni 5, 4) est en opposition avec l’avis selon lequel celui qui est en mesure de donner la pea (le riche) peut la transmettre à autrui (au pauvre): ''La 3ème part de dîme, y est-il dit (celle des pauvres), dont je serai bientôt redevable, sera considérée dès à présent comme destinée à aqiba ben Joseph, afin qu’il en fasse remise aux pauvres, et l’emplacement qu’il occupe lui est pour ainsi dire loué.'' Or, R. aqiba (un riche) était-il dans la situation de pouvoir prendre la part des pauvres (pour qu’il puisse, en se l’appropriant, en faire bénéficier d’autres)? Oui, lui répondit-on, avant qu’il ne fût devenu riche; ou bien encore, cette donation peut lui avoir été faite lorsqu’il était déjà enrichi; mais, comme il était à ce moment administrateur du bien des pauvres, sa main équivalait à celle des pauvres (et ce qu’on lui donnait leur était destiné).
Pnei Moshe non traduit
בשהיה פרנס. ר''ע גבאי עניים היה וכיון שכן ידו כיד העניים הוא. ויכול הוא לקבל בשביל העניים:
ואפי' תימא. והדר קאמר דלא היא דאפ''ת לאחר שהעשיר:
פתר לה. האי מ''ד דעד שלא העשיר ר''ע היה המעשה שהרי בתחילתו עני היה:
ור''ע ראוי הוא ליטול. בתמיה וכי ר''ע שהיה עשיר ראוי הוא ליטול מעשר עני ואפ''ה זיכה על ידו לעניים וקשיא למ''ד ראוי ליטול בעינן:
דתנינן תמן. בפ''ה דמע''ש וגרסינן נמי לכולה דהאי מילתא שם. מעשה בר''ג והזקנים שהיו באים בספינה אר''ג עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו. זה מעשר ראשון ור' יהושע היה לוי. עישור אחר שאני עתיד למוד. וזהו מעשר עני. נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים וכו'.
הא מתניתא פליגא על מ''ד הראוי ליטול זכה. כצ''ל וטעות דמוכח הוא:
מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הָרָאוּי לִיטּוֹל זָכָה. דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר בְּבַעַל הַבַּיִת עָשִׁיר מַחְלוֹקֶת. אֲבָל בְּבַעַל הַבַּיִת עָנִי מִתּוֹךְ שֶׁרָאוּי לִיטוֹל זָכָה.
Traduction
L’opinion suivante de R. Josué b. Levi indique qu’il admet l’avis de celui qui dit qu’il faut avoir le droit de prendre une part des pauvres pour la remettre à autrui, puisqu’il dit (plus haut): la discussion rapportée par la Mishna entre R. Eliezer et les autres sages s’applique au cas où le propriétaire est riche; mais au cas où celui-ci serait pauvre, il pourrait donner à la pea telle destination qu’il voudrait (cela tient donc à ce qu’il a la faculté de la prendre).
Pnei Moshe non traduit
מילתיה דריב''ל. דלעיל דמוקי לפלוגתא דמתני' בעשיר דוקא אבל בעני אפי' חכמים מודים דיכול הוא לזכות הפאה לאותו פלוני עני אתיא כמ''ד הראוי ליטול הוא שזוכה לאחרים וכדלעיל:
רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּמָאן דְּאָמַר יֵשׁ קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר אֵין קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת אֲפִילוּ הִבְקִירוֹ חַייָב. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּמָאן דְּאָמַר אֵין קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר יֵשׁ קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן 23b הַמַּעְשְׂרוֹת קַל הֵיקִילוּ חֲכָמִים בְּלִיקּוּטִין.
Traduction
Pour le glanage, l’oubli, etc.'' R. Hiskia, ou R. Jérémie, au nom de R. Yohanan dit: la dîme est due selon l’avis de ceux (R. Juda et R. Simon) qui déclarent que le païen peut acquérir des terrains en Palestine (251)Voir ci-après (Demaï 3, 7) ( 23d) 5, 9 ( 24a). Dans Babli, Gitin 47a, on se fonde sur un verset du (Lv (25, 23), pour démontrer que toute terre de la Palestine est soumise aux prélèvements sacrés., et il serait dispensé de donner des dîmes (auxquelles l’idolâtre n’est pas astreint en cas d’abandon). Mais, au contraire, selon l’opinion (de R. Meir) qui dit que l’idolâtre ne peut pas acquérir de terre en Palestine, il n’y a pas de dispense de dîme, elles restent donc dues, eut-il même abandonné les produits à tout venant (ne pouvant rien acquérir, il ne peut non plus rien abandonner; donc, l’obligation de la dîme subsiste). R. Yossé, au nom de R. Yohanan, raisonne ainsi: l’avis exprimé par la Mishna est conforme à l’opinion de celui qui admet que l’idolâtre ne peut pas acquérir de terre en Palestine, et il n’en résulte pas de dispense des dîmes (aussi sont-elles dues, selon la Mishna); au contraire, selon l’opinion admettant le droit d’acquisition de terrain pour le propriétaire idolâtre, ce qui entraîne la dispense desdites obligations, les sages ont adopté une mesure moins grave au sujet du glanage (et il peut l’acquérir, il est vrai, mais l’obligation de la dîme subsiste).
Pnei Moshe non traduit
כמ''ד יש קנין וכו'. על סיפא דמתני' קאי דקתני הלקט והשכחה והפאה של עכו''ם חייב במעשרות אלא אם כן הפקיר וקאמר דאתיא כמאן דאמר יש קנין לעכו''ם אם קנה קרקע בארץ ישראל יש לו קנין להפקיע מן המעשרות וישראל הלוקח ממנו פטור מן המעשרות ופלוגתא היא לקמן בפ''ה דדמאי דר''מ סבר אין קנין לעכו''ם בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ור''י ור''ש סברי יש קנין והשתא מפרש לה ר' ירמיה בשם ר' יוחנן להמתני' דבשדה של עכו''ם מיירי והניח לקט שכחה ופאה ולקטינהו עניי ישראל וקתני דאם הפקיר הנכרי דאז פטורין הן ממעשרות ומוקי לה כמאן דאמר יש קנין לעכו''ם בא''י להפקיע קדושתה מן המעשרות והלכך מהני הפקרו שהפקיר לפוטרה מן המעשרות כדין הפקר ואם לא הפקיר ממש לא הוי לקט שכחה ופאה דידיה כדין לקט שכחה ופאה דישראל שהן פטורין מן המעשרות דהואיל ואין הנכרי מוזהר על כך לא חייל שם לקט שכחה ופאה עליהן וכיון דהן עכשיו בידי ישראל שלקטוה חייבין במעשרות ברם כמ''ד אין קנין לעכו''ם וכו' אפי' הפקירו חייב דכיון דאין קנין לעכו''ם להפקיע מקדושתה לא הוי הפקרו הפקר דאין לו רשות להפקיר מה שאינו שלו והואיל ועכשיו בידי ישראל הן מתחייבין במעשרות לעולם:
ר' יוסי בשם ר' יוחנן. קאמר דאדרבה איפכא הוא דמסתברא דלא מיתוקמא מתני' אלא כמ''ד אין קנין לעכו''ם בא''י לפוטרו מן המעשרות והלכך ברישא דלא הפקיר חייבין במעשרות דשדה עכו''ם לעולם חייבת במעשר ומה שקרא שם ללקט שכחה ופאה לאו כלום הוא לפי שאינו מוזהר עליהן אא''כ הניחן לשם הפקר ממש דאז פטורין מן המעשרות דמיהת הפקר הן:
ברם כמ''ד יש קנין וכו' קל הקילו חכמים בליקוטין. כלומר דאילו למ''ד יש קנין לעכו''ם בא''י להפקיע קדושתה וא''כ מדינא שדה דנכרי הויא. ופטורה מן המעשרות והשתא אפי' לא הפקיר פטורין מן המעשרות דהא קל הקילו חכמים בלקט ושכחה ופאה לפוטרן מן המעשרות ואפי' משדה ישראל ומהיכי תיתי לחייב לקט שכחה ופאה של נכרי במעשרות דנהי דלא חייל עליהן שם של לקט שכחה ופאה הא מיהת בלאו הכי שדה נכרי פטורה מן המעשרות ולא מצינו שהחמירו בלקט שכחה ופאה הואיל והנכרי קרא עליהן שם הזה אלא אדרבה הקילו חכמים בהן בעלמא וה''נ לעולם ליהוו פטורין דלא יהא אלא כפירות של שדה נכרי ואע''פ שלקחן ממנו ישראל פטורין להאי מ''ד אלא ודאי דלא אתייא אלא כמ''ד אין קנין לעכו''ם בא''י להפקיע מקדושתה ועד שיפקיר לשם הפקר בהדי':
רִבִּי לָֽעְזָר שָׁאַל וְאֵין לוֹ קִנְייַן נְכָסִים. לָא עַל הָדָא אִיתְאֲמָרָת אֶלָּא עַל הָדָא. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּמָאן דְּאָמַר יֵשׁ קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר אֵין קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת עֲלֵיהּ רִבִּי לָֽעְזָר שְׁאִיל וְאֵין לוֹ קִנְייַן נְכָסִים. רִבִּי חֲנִינָא בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס אַף קַדְמִייָתָא עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי מַקְשִׁי דְּרִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּמָאן דְּאָמַר אֵין קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר יֵשׁ קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת עֲלֵיהּ רִבִּי לָֽעְזָר שְׁאַל וְאֵין לוֹ קִנְייַן נְכָסִים.
Traduction
Cependant, objecta R. Eleazar (à R. Yohanan), ne peut-il pas acquérir des biens mobiliers? (Donc, ayant acheté des fruits, ils resteraient soumis aux prélèvements légaux, que l’idolâtre n’est pas tenu de payer)? C’est vrai, fut-il répliqué: ce n’est contre l’avis de R. Yohanan exprimé par R. Yossé (au sujet de la non acquisition des païens), qu’est présentée l’objection de R. Eleazar, mais contre cet autre avis (précité) de R. Hiskia, ou de R. Jérémie au nom de R. Yohanan, que le païen pouvant acquérir des terrains en Palestine, il serait dispensé de donner les dîmes, (auxquelles l’idolâtre n’est pas astreint); contrairement à l’opinion de celui qui dit que l’idolâtre ne peut acquérir de terre en Palestine, il n’y a pas de dispense des dîmes, et même, en cas d’abandon, on doit donner les droits habituels. C’est à ce sujet que R. Eleazar demanda: le païen ne peut-il pas acquérir des biens mobiliers? (Par cette raison, ses fruits devraient être dispensés de la dîme). Selon R. Hanina, au nom de R. Pinhas, l’objection de R. Eleazar peut même être adressée contre le premier avis de R. Yohanan, selon l’explication de R. Yossé, lorsque celui-ci dit au nom de R. Yohanan que l’avis de la Mishna est conforme à celui qui dit qu’il ne peut pas acquérir.
Pnei Moshe non traduit
ר' לעזר שאל ואין לו קנין נכסים. בתמיה ודברי ר''א מפורשין הן לקמן בפ''ה דדמאי דגרסינן שם בהלכה ט' בתרה דהאי פלוגתא דר''מ ור''י ור''ש שהבאתי לעיל ר' זעירא אמר קומי ר' אבהו בשם ר' לעזר אע''ג דר''מ אמר אין קנין לעכו''ם בא''י לפוטרו מן המעשרות מודה הוא דיש לו קנין נכסים ומפרש ר' בא אכילת פירות. כלומר אע''ג דקנין קרקע אין לו בא''י והקרקע בקדושת' קיימא מיהת קנין הפירות יש לו בה שאם הפירות נגמרו ביד העכו''ם והיינו שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו כגון שמרחן העכו''ם אז פטורין הן ממעשרות ואפי' חזר ולקחן הישראל ממנו אח''כ וכן גרסינן להא בהאי ש''ס בגיטין ס''פ השולח. והשתא מקשי ר' אלעזר הכא על הני אוקימתי דמתני' כדמפרש ואזיל.
לא על הדא איתאמרת אלא על הדא ר' חזקיה וכו'. כלומר דמפרש הש''ס דהאי קושיא דר''א לא קאי על אוקימתא דר יוסי בשם ר יוחנן דסליק מינה דאוקי להמ''ד כמ''ד אין קנין לעכו''ם דעל האי אוקימתא לא קשיא מידי דלא אמרינן דיש קנין נכסים לעכו''ם בהפירות לפוטרן מהמעשרות אלא דוקא שנגמר מלאכתן למעשרות בעודן בידו וכדאמרן שמרחן העכו''ם והלכך הכא בלקט שכחה ופאה שלקטו עניי ישראל קודם גמר מלאכתן למעשרות עדיין אין לו קנין בה להפקיע קדושתן והוי כמו שלקחן הישראל ממנו אחר שנתלשו וקודם שנגמר מלאכתן למעשרות דדינא הוא דחייבין במעשרות דהוי גמרן ביד הישראל ושם לקט שכחה ופאה לא חיילא עלייהו כדלעיל והלכך חייבין במעשרות אא''כ הפקיר דכיון דהניחן לשם הפקר לכל דין דהפקר עליהן ופטורין מן המעשרות.
אלא על הדא דר' חזקיה ור' ירמיה בשם ר' יוחנן. דלעיל דמוקי להמתני' כמ''ד יש קנין לעכו''ם אבל להמ''ד אין קנין לעכו''ם הא קאמרי דלא מצינן לאוקמי דא''כ אפי' אם הפקיר חייב במעשרות ומשום דאין להעכו''ם להפקיר דבר שאינו שלו על זה הוא דהקשה ר''א דהא מיהת יש לו קנין נכסים בהפירות וכיון שהפירות שלו אמאי לא מצי להפקירן והרי הן הפקר ופטורין מן המעשרות אלא ודאי דשפיר מיתוקמא כמ''ד אין קנין לעכו''ם ורישא וסיפא ניחא וכדאמרן:
ר' חנינא בשם ר' פנחס אף קדמייתא וכו'. כלומר דר''פ קאמר דנוכל לפרש להקושיא דר''א בענין הרישא דהאי דינא דמתני' ועל אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן הוא דמקשי דאיהו אוקי כמ''ד אין קנין לעכו''ם אבל כמ''ד יש קנין לעכו''ם לא בעי לאוקמי וכדאמר לעיל דאם יש קנין קל הקילו וכו' ואמאי חייב במעשרות וכדפרישית:
עליה ר''א שאל אין לו קנין נכסים. כלומר דהא א''נ מוקמת לה כמ''ד דאין קנין לעכו''ם ג''כ קשה אמאי חייב במעשרות דנהי דאין קנין לעכו''ם בקרקע להפקיע קדושתה בקנין נכסים הא מיהת יש לו דהרי הפירות שלו הן ור' פנחס לא ס''ל כסתמא דהש''ס דלא מיקרי קנין נכסים להעכו''ם להפקיע המעשר מהפירות עד שיוגמר מלאכתן לגמרי ושימרחו בידו כדפרישית לעיל אלא דס''ל דכיון שהפירות מיהת שלו הן א''כ כשנגמרו עד שהם ראוים ליתלש מן הקרקע ברשותו הן ומפקיען מן המעשרות ולפיכך קאמר דקושית ר' אלעזר גם להאי אוקימתא דר' יוסי בשם ר' יוחנן היא דשייכא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source