45a חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר חָבִית הָרִאשׁוֹנָה כְרִבִּי יוֹסֵי וְהַשְּׁנִייָה כְרִבִּי מֵאִיר. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי הָרִאשׁוֹנָה כְרִבִּי יוֹסֵי וְלֵית רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה בָהּ. וְהַשְּׁנִייָה כְרִבִּי מֵאִיר וְלֵית רִבִּי יוֹסֵי מוֹדֶה בָהּ. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי חֲמוֹן מַה אַתּוּן מֹרִין. חָבִית הָרִאשׁוֹנָה כְרִבִּי יוֹסֵי. הָא כְרִבִּי מֵאִיר שׂוֹרְפִין וּכְרִבִּי שִׁמְעוֹן שׂוֹרְפִין. וְיִרְבּוּ רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן עַל רִבִּי יוֹסֵי וְיִשְׂרוֹפוּ. וְעוֹד מִן הָדָא וַאֲנָא חֲמִי רַבָּנִין אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵיהוֹן וְאָֽמְרִין אֵיזִיל תְּלִי. וְהָא אַשְׁכְּחָן דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן שׂוֹרְפִין. דְּתַנִּינָן מוֹדֵי רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁשׂוֹרְפִין זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנָייָהּ. וְאִין תֵּימְרוּן לֵית לְרִבִּי מֵאִיר תְּלוּיָה הָא תַנֵּי תְּרוּמָה תְלוּיָה וּטְמֵאָה שׂוֹרְפִין אוֹתָהּ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בִּזְמַנָּהּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא תִּיפְתָר בִּתְלוּיָה שֶׁדַּעְתּוֹ לְהִישָּׁאֵל עָלֶיהָ. אָמַר לֵיהּ כֵּן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי רַבּוֹ. כָּל תְּלוּיָה דַאֲנָן אָֽמְרִין הָכָא בִּתְלוּיָה שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לְהִישָּׁאֵל עָלֶיהָ. אֲבָל דַּעְתּוֹ לְהִישָּׁאֵל עָלֶיהָ טְחוֹרָה הִיא. דְּתַנֵּי תְּלוּיָה שֶׁאָמַר טְהוֹרָה הִיא טְמֵאָה הִיא. הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה. אִם אָמַר הֲרֵיני מְנִיחָהּ עַל מְנָת שֶׁאֶישְׁאַל עָלֶיהָ טְהוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוֹן תִּיפְתָּר שֶׁנּוֹלְדָה לָהּ סָפֵק טוּמְאָה עִם דְּמְדוּמֵי חַמָּה. וְלֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' חברייא בשם ר' אלעזר וכו'. הך דר''מ ור' יוסי בסוף פ''ק דפסחים היא וגרסי' לכולה סוגיא שם דתנינן התם דא''ר חנינא סגן הכהנים מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה הוסיף ר''ע ואמר וכו' א''ר מאיר מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח א''ר יוסי אינה היא המדה ומודים ר''א ור' יהושע ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה וכו' ופליגי התם לעיל לפרושי האי מדבריהם דאומר ר''מ מדבריהם דמאן דחד אמר מדבריהם דר''ח סגן הכהנים ודר''ע כדלקמן וחד אמר מדבריהם דר''א ודר' יהושע דהכא והאי ריש הסוגיא אזלא אליבא דמ''ד מדבריהם דר''א ור' יהושע וכלומר מדברי ר' יהושע דס''ל הכא דיטמאנה ביד מכיון דסופה לאיבוד וה''ה נמי ששורפין הטהורה עם הטמאה בערב פסח כיון דבלא''ה לאיבוד הולכת ומאי מדבריהם ממחלוקת של ר''א ור' יהושע למדנו זה משום דהלכה כר' יהושע והיינו דקאמר הכא חבית הראשונה כלומר מתני' דלעיל חבית שנולד לה ספק טומאה שהיא נשנית ראשונה כר' יוסי וכדמפרשי חברייא להא דר' אלעזר דכר' יוסי הוא ולית ר''מ מודה בה דכך שנה ר' יהושע שיניחנה במקום התורפה אלא דר''מ אליבא דר' יהושע ס''ל הואיל ונולד לה ספק טומאה שורפין אותה וחבית שניה והיינו המתני' דהכא כר''מ אליבא דר' יהושע היא דאזלא דמכיון דסופה לאיבוד שרי לטמוייה ביד כדיליף וקאמר מדבריהם למדנו ולית ר' יוסי מודה בה דס''ל אינה היא המדה ולקמיה מדייק עלה:
א''ר יוסי בר' בון. דלא צריכין להאי שינויא דחיקא דבלא''ה ל''ק מהאי דקתני דלר''מ שורפין את התלויה בע''פ שחל להיות בשבת דתיפתר שנולדה לה ספק טומאה עם דמדומי חמה ולית ש''מ כלום כלומר דהא דקתני ששורפין אותה ערב שבת עם חשיכה מיירי בכה''ג שנולד לה הספק טומאה עם שקיעת החמה ולפיכך שורף אותה מיד דאינו יכול להשהותה יותר דמחר ע''פ הוא והרי אינה ראויה לאכילה אף בשעה שמותר לאכול אבל בעלמא לעולם אימא לך דאף לר''מ אין תרומה תלויה בשריפה ואכתי ר''ש יחידאה הוא ולא קשיא מידי לחברייא:
אם אמר הריני מניחה כך על מנת שאשאל עליה. על ספיקה טהורה כלומר עדיין אינה בחזקת טומאה דיכול להיות שיטהרו אותה:
הרי זו טמאה. מכיון שנתייאש ממנה וכטמאה ודאית היא ודינה בשריפה:
תלויה שאמר טהורה היא טמאה היא. כלומר אע''פ שיכול להיות שטהורה היא אם הייתי שואל לחכם על ספיקה אעפ''כ אני מחזיק אותה שטמאה היא שאין דעתו לישאל עליה:
דתני. בתוספתא דמכילתין בפ''ז ושם הגי' מהופכת וגירסא דהכא היא עקרית:
א''ל כן. נמי א''ר יוסי רבן והוא ר' יוסי רבו דר' מנא המפורש במקום אחר דכל תלויה וכו' כלומר דהדר ר' יוסי ושניי נמי הכי:
תפתר בתלויה שאין דעתו להשאיל עליה. כצ''ל וכך הוא בפסחים כלומר שנתיאשו ממנה ואין דעתו לישאל על ספיקה שמחזיקה לטומאה ודאית וכיון שכן היא בשריפה כטומאה ודאית ולעולם תלויה שדעתו לישאל עליה אינה בשריפה לר''מ דהויא כטהורה דשמא יטהרו אותה:
הא תני. בהדיא בתוספתא דפסחים בפ''ג גבי הא דשנינו שם ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת תרומה תלויה וטמאה שורפין אותה ע''ש עם חשיכה דברי ר''מ וחכמים אומרים בזמנה כהאי דתנינן במתני' שם לחכמים. ובתוספתא שלפנינו הגירסא תרומה טהורה וטמאה מבערין אותה מלפני השבת דברי ר''מ וכו' וזהו ממש כבמתני' דהתם וגי' הש''ס היתה תרומה תלויה וכו' וכן הוא לקמן. קתני מיהת דלר''מ תרומה תלויה בשריפה היא דלא מצית למימר דהתם מטעמא דחמץ הוא ולא סגי אלא בשריפה דא''כ מ''ט דלא שרפינן לה אלא עם חשיכה ולא מקודם כדין שריפת חמץ בכל ערב פסח דכן הוא הדין בע''פ שחל להיות בשבת אלא ודאי מטעמא דבלא''ה לשריפה עומדת ומכיון שאין לה אוכלין שורפין אותה שלא תתחמץ והואיל ותרומה היא ממתינין מלשורפה עד עם חשיכה וש''מ דלר''מ נמי ס''ל דתלויה בשריפה היא והדרא קושיא לדוכתה:
ואין תימרון לית ליה לר''מ תלויה. זה הכל מקושית ר' יוסי לחברייא הוא כלומר וכי תימא דלעולם לית ליה לר''מ לתלויה שמותר לשורפה ור''ש יחידאה הוא בזה וכי קאמרינן דחבית הראשונה כר' יוסי ולית ר''מ מודה בה היינו לענין מה דשנינו לר' יהושע אליבא דר' יוסי דמניחה במקום התורפה דבהא לא מודה ר''מ אלא דס''ל דלר' יהושע מטמאה אותה ביד מכיון דבלאו הכי כבר נולד לה ספק טומאה כמו דאית ליה לר' יהושע בחבית שניה אבל לא לענין ששורפה בעוד שהיא תלויה:
וא''ר יוחנן ר''ש שנייה. ר''ש הוא ששנה להסיפא זו במתני' דהתם וכך הוא שנוי בתוספתא פ''ק שם אר''ש לא נחלקו ר''א ור' יהושע על הטהורה ועל הטמאה ששורפין זו בעצמה וזו בעצמה על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה וכו' אלמא דלר''ש שורפין את התלויה דהא לדידיה מיהת כ''ע שוין בזה דלשריפה עומדת:
דתנינן התם מודי ר''א ור' יהושע ששורפין זו לעצמה. לטהורה בע''פ ולזו לעצמה להטמאה ועל מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה בשאר ימות השנה שר''א אומר תשרף זו בעצמה וזו בעצמה משום דס''ל דמוזהר על שמירת התלויה כשם שמוזהר על הטהורה ורבי יהושע אומר שתיהן כאחת דהואיל ונולד לה ספק טומאה שוב אינו מוזהר על שמירתה:
והן אשכחן. כך הוא בפסחים כלומר והיכא אשכחנן דא''ר שמעון שורפין בספק טומאה:
ועוד מן הדא. דאנן חמיין מרבנן דכי אתא עובדא קומיהון בתרומה שנולד לה ספק טומאה דאמרין להשואל איזל תלי ולא אמרין ליה זיל שרוף אלמא דנהגין כן ולא מחזקינן לה כטומאה ודאית ואמאי הא לדידכו ר''מ ור''ש תרוייהו ס''ל דלא כר' יוסי ושורפין לכל ספק טומאה בתרומה:
אמר לון רבי יוסי. לחברייא והוא ר' יוסי אמורא ראו מה אתם אומרים דחבית הראשונה וזהו שנולד לה ספק טומאה כר' יוסי דפסחים היא דאזלא הא כר''מ שורפין דהא הכי קאמריתו דלית ר''מ מודה בה משום דס''ל דכל ספק טומאה בתרומה שורפין אותה והשתא קשיא דאם כר''מ שורפין וכר''ש ג''כ שורפין כדשמעינן מדלקמן א''כ וירבו ר''מ ור''ש על ר' יוסי דיחיד ורבים הלכה כרבים וישרפו כל ספק טומאה בתרומה ואנן לא תנן הכי בפ''ד דטהרות דלא קחשיב שם אלא ששה ספיקות ששורפין את התרומה עליהן ספק בית הפרס וכו' ואלו שאר ספיקות תולין ולא שורפין:
רִבִּי אִילָא וְרִבִּי זְעִירָא תְּרֵיהוֹן בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן חָבִית הָרִאשׁוֹנָה כְרִבִּי יוֹסֵי. וְהַשְּׁנִייָה בֵּין כְּרִבִּי מֵאִיר בֵּין כְּרִבִּי יוֹסֵי. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא וְלֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי מֵאִיר. אָמַר לֵיהּ נֹאמַר דְּלֹא כְרִבִּי מֵאִיר וְנֹאמַר דְּלֹא כְרִבִּי יוֹסֵי. לְפִי שֶׁמָּצִינוּ רִבִּי מֵאִיר שׂוֹרֵף תְּלוּיָה בְּכָל מָקוֹם. אָמַר רִבִּי מָנָא אָֽזְלִית לְקֵיסָרִין שָֽׁמְעִית רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם זְעִירָה רִבִּי מֵאִיר שׂוֹרֵף בְּכָל מָקוֹם תְּלוּיָה. וְאָֽמְרִית לֵיהּ בְּגִין שֶׁהִיא תְלוּיָה דְּבַר תּוֹרָה. אָמַר לִי אֵין אֲנִי פָתַר לָהּ שֶׁנִּיטְמְאָה בְּמָדוֹר שֶׁל גּוֹיִם. מַה אִית לָךְ. דְּתַנֵּי מָדוֹר שֶׁל גּוֹיִם תּוֹלִין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שׂוֹרְפִין. רִבִּי הוּנָא בְשֶׁם רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי מֵאִיר שׂוֹרֵף תְּלוּיָה בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. דְּתַנֵּי תְּרוּמָה תְלוּיָה וּטְמֵאָה שׂוֹרְפִין אוֹתָהּ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בִּזְמַנָּהּ. וְיִשְׂרוֹף בְּשַׁחֲרִית. תִּיפְתָּר בְּשֶׁנִּתְעַצֵּל וְלֹא שָׂרַף. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן דְּלָא תַנִּינָן שַׁחֲרִית. וְלֹא בְּשֶׁנִּתְעַצֵּל וְלֹא שָׂרַף. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי אָחוֹי דְּרִבִּי יוֹסֵי תִּיפְתָּר שֶׁנּוֹלַד לָהּ טוּמְאָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְלֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר וכו'. כלומר דלא מצית לדייק מהתם מידי מדלא שרף הטמאה בשחרית דתיפתר שנטמאת באותה שעה קודם חשיכה וכהאי דר' יוסי בר' בון דלעיל ולית ש''מ כלום:
תדע לך שהוא כן דתני טמאה לא בשנתעצל ולא שרף. כצ''ל וכך הוא בפסחים דהא תני טמאה שורף עם חשיכה ולמה לא שרף אותה בשחרית דהיא ודאי לשריפה עומדת אלא על כרחך בשנתעצל ולא שרף מיירי:
תיפתר בשנתעצל. בשחרית ולא שרף והא קמ''ל דההיא שעתא דבעי לשורפה שורף אותה עם הטמאה ולא חייש למידי:
והא תני וכו'. כך הוא בפסחים. הא תני בתוספתא שהובאה לעיל שורפין אותה ע''ש עם חשיכה ולדידך וישרוף בשחרית אלא ודאי משום חמץ הוא דאמר הכי לפי שאין לה אוכלין ולפיכך כל היכי דמצי לשהוייה משהי לה:
בשאר ימות השנה. אפי' בשאר ימות השנה:
דתני. כך שנינו בתוספתא שם דפלוגתא היא לת''ק מדור של עכו''ם תולין עליה את התרומה ולר' יוסי בר' יהודה שורפין:
מה אית לך. והיכי שמעינן מהתם דאף לענין ששורפין את התרומה עליה הוא דאמרו:
א''ל אין. הכי הוא דשמעינא אבל אנא פתר לה אפי' שנטמאת במדור של גוים שהיא טומאה מדבריהן כדתנינן בפ' בתרא דאהלות דחכמים גזרו טומאה על מדורות העכו''ם מפני שקוברין שם את הנפלים:
ואמרית ליה כגון שהיא תלויה דבר תורה. אם כך שמעת דבגוונא שהיא נטמאת בספק טומאה שהיא מן התורה הוא דקאמר דהואיל דחמירא היא שורפין אותה אפי' כשהיא בספק:
א''ל נאמר דלא כר''מ ונאמר דלא כר' יוסי. כלומר ולדידך דמדמית האי דינא דמתני' לפלוגתייהו בפסחים לגמרי א''כ נאמר דאף לא כר''מ אתייא לפי שמצינו שר''מ שורף תלויה בכל מקום כהאי תוספת' בפ''ג דפסחים דלעיל ולקמן והשתא אי ר''מ הוה ס''ל כמתני' דהכא דכל היכא דאיכא חששא שרי לטמוייה ביד מ''ט דקאמר דשורפין לתלויה מוטב ליטמא אותה בידים כי היכא דתטמא טומאה ודאית משום האי חששא דספק טומאה דאית בה ולשורפה אח''כ ולא לשרוף בעודה בספיקה דשמא טהורה היא וכ''ת אין הכי נמי א''כ מתני' דלא כר''מ ודלא כר' יוסי ואלא כמאן וצריך אתה להרבות במחלוקת התנאים דר' יהושע הוא דס''ל הכי וג' מחלוקת בדבר אלא דליתא דאף ר' יוסי מודה בדינא דמתני' וכדאמרינן לעיל דשאני הכא דאיכא הפסד חולין:
ולית הדא פליגא על ר' יוסי. כצ''ל וכך הוא בפסחים בתמיה והא לר' יוסי אסור לטמאות ביד ומתני' אליבא דר' יהושע דהלכתא כותיה שרי:
ר' אילא ור' זעירא. לא אמרי כהא דחברייא בשם ר' אלעזר אלא תריהון בשם ר' יוחנן אמרין דודאי חבית הראשונה כר' יוסי היא כדאמרי לעיל אבל חבית השנייה והיא מתני' דהכא אתייא בין כר''מ ובין כר' יוסי הכי א''ר יוחנן ור' זעירא מדייק עלה:
45b וְאַתּוּן אָֽמְרִין חָבִית הָרִאשׁוֹנָה כְרִבִּי יוֹסֵי לֵית רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה בָהּ. וְהָתַנֵּי בְּמַה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּבוֹר שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן לְהַעֲלוֹת. אֲבָל בְּבוֹר שֶׁאֵין בָּהּ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא אָסוּר לְטַמְּאוֹת. וְאִין כְּרִבִּי מֵאִיר הָא יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת הָא אֵין בָּהּ כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא אָסוּר לְטַמְּאוֹת. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנִּינָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֵינָהּ הִיא מִידָּה. וְלֵית בַּר נַשׁ אָמַר אֵינָהּ אֶלָּא דְהוּא מוֹדֵי עַל קַדְמִייָתָא. מַיי כְדוֹן. תַּמָּן הַתּוֹרָה חָסָה עַל מְָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הָכָא מַה אִית לָךְ מֵימַר. וְהָכָא אֵינוֹ מַפְסִידוֹ מָמוֹן שֶׁהוּא צָרִיךְ עֵצִים לְשׂוֹרְפוֹ זֶה לְעַצְמוֹ וְזֶה לְעַצְמוֹ. לְהֶפְסֵד מְרוּבֶּה חָשׁוּ. לְהֶפְסֵד מְעַט לֹא חָשׁוּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוֹן תִּיפְתָּר כְּמָאן דְּאָמַר מִדִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה וּמִדִּבְרֵי רִבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים. וְלֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יוסי בר' בון. דמהכא לא תיקשי מידי לחברייא דהכי קאמרי דסברת ר' יהושע במתני' דהכא היא כר''מ דכל היכא דהולכת לאיבוד שרי לטמוייה ביד ולא כר' יוסי דשמעינן לדידיה דס''ל דאפי' בכה''ג אסור לטמאות ביד והא דדייקת מדקא''ר יוסי אינה היא המדה מכלל דמודה במתני' דהכא הא ליתא דתיפתר בהאי מ''ד דהתם לעיל דמפרש מאי מדבריהם דקא''ר מאיר מדברי ר''ח סגן הכהנים ומדברי ר''ע דהתם קאמר והשתא לית ש''מ כלום להכריח מדקאמר ר' יוסי אינה היא המידה דס''ל כהאי דהכא דלעולם לא ס''ל וכדאמרן ואינה היא המידה דקאמר אהא דבעי ר''מ למילף מדברי ר''ח ומדברי ר''ע קאי וכדקתני בתוספתא שם א''ר יוסי אין הנידון זה דומה לראיה בשר שנטמא בולד הטומאה עם בשר שנטמא באב הטומאה שניהן טמאין אלא שזה טמא טומאה חמורה וזה טומאה קלה וכן שמן שנפסל בטבול יום וכו' והיאך אני אומר שהתלויה נשרפת עם הטמאה נמצא זו מטמאתה:
מאי כדון. השתא מפרש לה ומ''ט אינה היא המידה לר' יוסי וקאמר דשאני תמן והיינו הא דהכא בתרומות שהתורה חסה על ממונן של ישראל שאם תפול התרומה לתוך החולין טמאין תטמא התרומה ויודמעו החולין ויופסדו לגמרי דלא חזו ליה אף בימי טומאתו מחמת התרומה שנדמעת בתוכן אבל הכא בתרומה טהורה בע''פ מה אית לך מימר דמה הפסד יהיה לו אם ישרוף אותה בפני עצמה ולפיכך קאמרר' יוסי אינה היא המידה ופריך והכא נמי וכי אינו מפסידו ממון אם הוא צריך עצים לשרוף לכאו''א בפ''ע ומשני דלהפסד מרובה הוא דחשו להפסד מועט לא חשו מידי:
ועוד. קשיא לדידכו דאמריתו חבית שניה כר''מ ולית ר' יוסי מודה בה מן הדא דתנינן התם דמהדר ליה ר' יוסי לר''מ אינה היא מידה ולית בר נש אמר אינה אלא דהוא מודי על קדמייתא דהא משמע דהאי דקאמרת הכא אינה היא המדה דהתם בתרומות מכלל דר' יוסי מודה בהאי קדמייתא והיינו דהכא בתרומות ומשום דלא דמיא לה ההיא דפסחים כדמפרש לקמיה והשתא קשיא עלייכו למאי דאמריתו דלית ר' יוסי מודה בה בהאי מתני' דהכא:
ואין כר''מ היא יש בה כדי להעלות היא אין בה (כך היא בפסחים) להעלות אפי' כל שהוא אסור לטמאות. בתמיה דאי כר''מ מוקמית לה הא לדידיה לעולם מותר לטמאות ביד היכא דבלא''ה התרומה הולכת לאיבוד כדקאמר התם ששורפין את התרומה טהורה עם הטמאה בע''פ ומאי האי דמחלק בברייתא אליבא דרבי יהושע הא לדידכו יליף ר''מ מדברי ר' יהושע דמתני' דלעולם מותר לטמאות ביד בכה''ג:
ואתון אמרין וכו'. כלומר דהדר הקשה ר' יוסי לחברייא קושיא אחריתא ואסוף דבריהם קאי הקושיא דאתון אמרין דחבית הראשונה כר' יוסי ולית ר''מ מודה בה וחבית השניה כר''מ ולית ר' יוסי מודה בה והיאך מציתו לאוקמי חבית שניה והיינו מתני' חבית שנשברה בגת עליונה והתחתונה טמאה כר''מ והא תני בברייתא עלה בד''א בבור שאין בו כדי להעלות אבל בבור שיש בו כדי להעלות אפי' כל שהוא אסור לטמאות. כצ''ל ובהעתקת הדפוס הוחלפו התיבות בטעות. כלומר אם אין בחולין שבבור התחתונה כדי להעלות את התרומה אם תפול לתוכה שהחולין הן בפחות ממאה נגד התרומה בהא פליג ר' יהושע וקסבר דיטמא ביד את התרומה כדי להציל את החולין אבל אם יש בחולין כדי להעלות את התרומה אסור לטמאות התרומה ביד אפי' כל שהוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source