Vayedaber

Simple Havroutah

Souccah

Daf 37b

הָא הִפִּילוֹ הוּא — כָּשֵׁר. אַמַּאי? ''וְלָקְחוּ'' ''וְנָתַן'' אָמַר רַחֲמָנָא! אֶלָּא לָאו, שְׁמַע מִינַּהּ: לְקִיחָה עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר — שְׁמָהּ לְקִיחָה.

Traduction

By inference, if he spilled the ashes intentionally from the tube into the water, it is fit. Why? Doesn’t the Merciful One say in the Torah: ''And for the impure they shall take of the ashes of the burning of the purification from sin, and he places running water upon them in a vessel'' (Numbers 19:17). Apparently, one must mix the water and the ashes intentionally. Rather, may one not conclude from it that taking by means of another object is considered taking?

Rachi non traduit

הא הפילו הוא. במתכוין דומיא דנפל מאליו שלא אחז באפר עצמו אלא אחז בשפופרת ונערה לתוך שוקת כשר:

ה''ג אמאי ולקחו ונתן אמר רחמנא אלא ש''מ לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה:

Tossefoth non traduit

אמאי ונתן אמר רחמנא אלא שמע מינה נתינה על ידי דבר אחר שמה נתינה הכא נמי לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה. כך כתוב בכל הספרים וקשה חדא דמה לו לדקדק מנתינה הא גבי פרה כתיב לשון לקיחה ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת השתא קנסיב על ידי שפופרת דהיינו על ידי דבר אחר ועוד ונתן קאי אמים ולא אאפר כדמוכח בהדיא פרק כל שעה (פסחים דף לד:
ושם) דפריך ונתן אלמא תלושין נינהו והא מחוברין נינהו כלומר דבעינן מים חיים אל כלי ובפרק שני דסוטה (דף טז: ושם) ובפרק קמא דתמורה (דף יב: ושם) נמי קאמר תרי קראי כתיבי ונתן עליו אלמא אפר ברישא דפשטיה דקרא משמע דעליו אאפר קאי שנותן המים עליו וכתיב מים חיים אל כלי דמשמע שלא יהא הפסק בין מים לכלי ופרק הערל (יבמות עב: ושם) קאמר כתב רחמנא ולקחו ונתן דאפילו שקלי תרי ויהיב חד היינו שקלי תרי מאפר ויהיב חד במים ומיהו יתכן דנתן אתרוייהו קאי אמים ואפר ובקונטרס גריס הכי ואמאי ולקחו ונתן אמר רחמנא אלא שמע מינה לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה:

וְאָמַר רַבָּה: לָא לִדוּץ אִינִישׁ לוּלַבָּא בְּהוֹשַׁעְנָא, דְּדִלְמָא נָתְרִי טַרְפֵי וְהָוֵי חֲצִיצָה. וְרָבָא אָמַר: מִין בְּמִינוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ.

Traduction

And Rabba said with regard to the lulav: After binding the myrtle branches and willow branches, let a person not insert the lulav into the binding of the four species, as perhaps as a result the leaves will fall from the branches and the leaves will constitute an interposition between the various species. And Rava said: An object of one species does not interpose before an object of the same species.

Rachi non traduit

ואמר רבה גרס בכולהו:

לא לידוץ איניש לוליבא בהושענא. לאחר שאגד הערבה וההדס יחד לא יתחוב הלולב מלמעלה בתוך האגד:

דלמא נתרי טרפי. הלולב משיר עלי ההדס והערבה ומשתיירין באגד וחוצצין בין מין למין ואינם אגודים יחד להיות לקיחה אחת:

וְאָמַר רַבָּה: לָא לִיגּוֹז אִינִישׁ לוּלַבָּא בְּהוֹשַׁעְנָא, דְּמִשְׁתַּיְּירִי הוּצֵא וְהָוֵי חֲצִיצָה. וְרָבָא אָמַר: מִין בְּמִינוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ.

Traduction

And Rabba said: Let a person not cut the lulav in order to shorten it while it is in the binding of the four species, as perhaps as a result leaves will become detached and will constitute an interposition between the various species. And Rava said: An object of one species does not interpose before an object of the same species.

Rachi non traduit

לא (ליגוד) איניש לוליבא בהושענא. אם הוא ארוך יותר מדאי מן הערבה ובא לקצצו מתחת לא יקצצנו בעודו באגודה אלא יוציאנו ויגוז מתחת ויחזור ויאגוד:

דמשתיירי הוצא. של לולב תלושין מן השדרה בתוך האגד לפי שעלי הלולב ארוכים ומחוברים מתחת השדרה ונמשכין ועולין כנגד גובהו של לולב וכשקוצצן מתחת נמצאו חתוכין מן השדרה ונשארין באגודה:

וְאָמַר רַבָּה: הֲדַס שֶׁל מִצְוָה — אָסוּר לְהָרִיחַ בּוֹ, אֶתְרוֹג שֶׁל מִצְוָה — מוּתָּר לְהָרִיחַ בּוֹ. מַאי טַעְמָא? הֲדַס דִּלְרֵיחָא קָאֵי, כִּי אַקְצְיֵיה — מֵרֵיחָא אַקְצְיֵיה. אֶתְרוֹג דְּלַאֲכִילָה קָאֵי כִּי אַקְצְיֵיה — מֵאֲכִילָה אַקְצְיֵיה.

Traduction

§ And Rabba said: It is prohibited to smell the myrtle branch used in fulfillment of the mitzva. However, it is permitted to smell the etrog used in fulfillment of the mitzva. The Gemara asks: What is the reason for the distinction between them? The Gemara answers: With regard to a myrtle branch, which exists primarily for its fragrance, when he sets it aside exclusively for the mitzva, he sets it aside from enjoying its fragrance. With regard to an etrog, on the other hand, which exists primarily for eating, when he sets it aside exclusively for the mitzva, he sets it aside from eating. However, he never intended to prohibit this ancillary pleasure.

Rachi non traduit

אסור להריח בו. דגמרינן מסוכה דילפינן בפרק קמא (דף ט.) דחל שם שמים על עצי סוכה ליאסר בהנאה כל שבעה הואיל והוקצו למצוה:

מריחא. שהוא דרך הנאתו אקציה:

וְאָמַר רַבָּה: הֲדַס בִּמְחוּבָּר — מוּתָּר לְהָרִיחַ בּוֹ, אֶתְרוֹג בִּמְחוּבָּר — אָסוּר לְהָרִיחַ בּוֹ. מַאי טַעְמָא? הֲדַס דִּלְהָרִיחַ קָאֵי, אִי שָׁרֵית לֵיהּ — לָא אָתֵי לְמִגְזְיֵיהּ. אֶתְרוֹג, דְּלַאֲכִילָה קָאֵי, אִי שָׁרֵית לֵיהּ — אָתֵי לְמִגְזְיֵיהּ.

Traduction

And Rabba said: With regard to a myrtle branch, while it is attached to the tree, it is permitted to smell it on Shabbat. With regard to an etrog, while it is attached to the tree, it is prohibited to smell it. The Gemara explains: What is the reason for the difference between them? With regard to a myrtle branch, which exists primarily to smell it, if you permit him to smell it, he will not come to cut it. Once he has smelled it, he has no further use for it. With regard to an etrog, which exists primarily for eating, one may not smell it because if you permit him to do so, the concern is that he will come to cut it from the tree to eat it.

Rachi non traduit

כי שרית ליה. כלומר אע''ג דשרית ליה להריח לא אתי למיתלש דהא במחובר נמי מריח ליה שפיר ואינו טרוד בקציצתו שישכח ויתלשנו:

אבל אתרוג דלאכילה קאי. כי מורח ליה מינשי ותליש ואכיל ליה ואף אם אוכלו במחובר אין לך תולש גדול מזה:

הדס במחובר. לענין שבת נקט לה כל ימות השנה:

וְאָמַר רַבָּה: לוּלָב — בְּיָמִין, וְאֶתְרוֹג — בִּשְׂמֹאל. מַאי טַעְמָא? הָנֵי תְּלָתָא מִצְוֹת, וְהַאי חֲדָא מִצְוָה. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זְרִיקָא: מַאי טַעַם לָא מְבָרְכִינַן אֶלָּא ''עַל נְטִילַת לוּלָב'' — הוֹאִיל וְגָבוֹהַּ מִכּוּלָּן. וְלַגְבְּהֵיהּ לְאֶתְרוֹג וּלְבָרֵיךְ! אֲמַר לֵיהּ: הוֹאִיל וּבְמִינוֹ גָּבוֹהַּ מִכּוּלָּן.

Traduction

§ And Rabba said: One takes the lulav bound with the other two species in the right hand and the etrog in the left. The Gemara explains: What is the reason for that arrangement? These species constitute three mitzvot, and this etrog is only one mitzva. One accords deference to the greater number of mitzvot by taking the three species in the right hand. Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zerika: What is the reason that we recite the blessing only with the formula: About taking the lulav, with no mention of the other species? Rabbi Zerika said to him: Since it is highest of them all and the most conspicuous, the other species are subsumed under it. Rabbi Yirmeya asks: And if that is the only reason, let him lift the etrog higher than the lulav and recite the blessing mentioning it. Rabbi Zerika said to him that he meant: Since the tree of its species is the tallest of them all, it is the most prominent, and therefore it is appropriate for the formula of the blessing to emphasize the lulav.

Rachi non traduit

הואיל וגבוה מכולן. חשוב הוא ונקרא האגד על שמו:

ולגבהיה לאתרוג. קא סלקא דעתיה דהואיל דגבוה דקאמ' היינו הא דאמרן לעיל (סוכה לב:) שדרו של לולב צריך שיצא למעלה מן ההדס טפח:

ובמינו. גבוה משלשתן:

Tossefoth non traduit

ולגבהיה לאתרוג ולבריך. קשה דהוה ליה למימר הואיל ובשיעור' גבוה מכולן:

מַתְנִי' וְהֵיכָן הָיוּ מְנַעַנְעִין? בְּ''הוֹדוּ לַה''' תְּחִילָּה וָסוֹף, וּבְ''אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא'' — דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל. וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִין: אַף בְּ''אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא''. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: צוֹפֶה הָיִיתִי בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁכָּל הָעָם הָיוּ מְנַעְנְעִין אֶת לוּלְבֵיהֶן, וְהֵם לֹא נַעְנָעוֹ אֶלָּא בְּ''אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא''.

Traduction

MISHNA: And where in the recitation of hallel would they wave the lulav? They would do so at the verse: ''Thank the Lord, for He is good'' (Psalms 118:1, 29) that appears at both the beginning and the end of the psalm, and at the verse: ''Lord, please save us'' (Psalms 118:25); this is the statement of Beit Hillel. And Beit Shammai say: They would wave the lulav even at the verse: ''Lord, please grant us success'' (Psalms 118:25). Rabbi Akiva said: I was observing Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua and saw that all the people were waving their lulavim, and the two of them waved their lulav only at: ''Lord, please save us,'' indicating that this is the halakha.

Rachi non traduit

מתני' תחלה וסוף. הודו שבתחלת הפרק והודו שבסוף הפרק בסוף ההלל מן הודו עד סוף ההלל חדא פרשתא במנין פרשיות של ספר תהלים:

Tossefoth non traduit

בהודו להשם תחלה וסוף. הודו שבתחלת הפרק והודו בסוף הלל מן הודו עד סוף ההלל חדא פרשה היא במנין פרשיות של ספר תהלים כך פירש בקונטרס ויש מפרשים תחלת הפסוק וסוף הפסוק ולאו מילתא היא אלא בהודו מנענע פעם אחד וכן באנא ה' הושיעה נא כבית הלל ולא באנא ה' הצליחה נא כבית שמאי וטעמא דבית הלל אע''פ שאין אנא ה' הושיעה נא תחלת הפרק ולא סוף הפרק מנענעים משום דכתיב (דברי הימים א טז) אז ירננו עצי היער מלפני ה' כי בא לשפוט את הארץ וכתיב בתריה הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו וכתיב נמי בתריה ואמרו הושיענו אלהי ישענו והיינו ירננו שמנענעים את הלולב ומשבחין בהודו ובאנא ה' הושיעה נא ועכשיו שנהגו ששליח צבור אומר יאמר נא ישראל והצבור עונין הודו וכן ביאמרו נא יראי ה' הצבור מנענעים על כל הודו והודו שעונין אבל שליח צבור לא ינענע וי''מ דאף שליח צבור מנענע אגב ציבורא שעונין בכל פעם ופעם הודו ומנענעין מנענע נמי שליח צבור ביאמר נא וביאמרו נא ובשעת ברכה לא מצינו אם חייב לנענע בתחלת נטילה אלא מדאמרינן בפירקין (דף מב.) קטן היודע לנענע חייב בלולב משמע דמנענע בתחלת הברכה אע''פ שאינו יודע לקרות הלל ועוד מדתניא במסכת ברכות בסוף תפלת השחר (ברכות דף ל. ושם) הקדים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגילה וקורא בה משמע דמנענע בלא הלל:

גְּמָ' נִעְנוּעַ מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ? הָתָם קָאֵי: כָּל לוּלָב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כְּדֵי לְנַעְנֵעַ בּוֹ — כָּשֵׁר, וְקָאָמַר: הֵיכָן מְנַעְנְעִין.

Traduction

GEMARA: The Gemara asks about the premise of the mishna. With regard to waving, who mentioned it? As no previous mention was made of waving the lulav, it is a non sequitur when the tanna begins discussion of the details of the custom. The Gemara answers: The tanna is basing himself on the mishna there (29b), which states: Any lulav that has three handbreadths in length, sufficient to enable one to wave with it, is fit for use in fulfilling the mitzva. As the custom of waving the lulav was already established there, here the tanna is saying: Where would they wave the lulav?

Rachi non traduit

כדי לנענע בו. אלמא מצוה לנענע כדלקמן לעצור רוחות רעות וטללים רעים:

גמ' נענוע מאן דכר שמיה. שיהא אדם חייב לנענע דפשיטא ליה לתנא וקבעי היכן היו מנענעים:

תְּנַן הָתָם: שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּשְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה? מַנִּיחַ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם עַל גַּבֵּי שְׁנֵי הַכְּבָשִׂין, וּמַנִּיחַ יָדוֹ תַּחְתֵּיהֶן, וּמֵנִיף וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד. שֶׁנֶּאֱמַר: ''אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם''.

Traduction

We learned in a mishna there (Menaḥot 61a): With regard to the two loaves and the two lambs offered on the festival of Shavuot, how does he perform their waving before the altar? He places the two loaves atop the two lambs, and places his hand beneath them, and waves to and fro to each side, and he raises and lowers them, as it is stated: ''Which is waved and which is lifted'' (Exodus 29:27), indicating that there is waving to the sides as well as raising and lowering.

Rachi non traduit

כיצד עושה. אותם שהוא צריך להניפם יחד חיים כדכתיב (ויקרא כ''ג:כ') והניף הכהן אותם על לחם וגו' על שני כבשים וגו' הכבשים חיים ומניח שתי הלחם על שני הכבשים כדכתיב על לחם הבכורים תנופה על שני כבשים ואף על גב דרישיה דקרא משמע אותם על לחם ילפינן לה במנחות מלחם המלואים דלחם למעלה:

הונף. היינו מוליך ומביא ונטלי''ר בלע''ז:

הורם. מעלה ואין עלייה בלא הורדה והאי קרא לאו בכבשי עצרת כתיב אלא במלואים ומיהו כל תנופות ילפינן מינה:

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מוֹלִיךְ וּמֵבִיא לְמִי שֶׁהָאַרְבַּע רוּחוֹת שֶׁלּוֹ, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד לְמִי שֶׁהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ שֶׁלּוֹ. בְּמַעְרְבָא מַתְנוּ הָכִי: אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מוֹלִיךְ וּמֵבִיא כְּדֵי לַעֲצוֹר רוּחוֹת רָעוֹת, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד כְּדֵי לַעֲצוֹר טְלָלִים רָעִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי בַּר זְבִידָא: זֹאת אוֹמֶרֶת,

Traduction

Rabbi Yoḥanan said: He moves them to and fro to dedicate them to He Whom the four directions are His. He raises and lowers them to He Whom the heavens and earth are His. In the West, Eretz Yisrael, they taught it as follows. Rabbi Ḥama bar Ukva said that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: He moves them to and fro in order to request a halt to harmful winds, storms and tempests that come from all directions; he raises and lowers them in order to halt harmful dews and rains that come from above. Rabbi Yosei bar Avin said, and some say that it was Rabbi Yosei bar Zevila who said: That is to say,

Rachi non traduit

למי שארבע רוחות שלו. מצוה זו אנו עושין לשמו כן מראה בהנפתו:

זאת אומרת. הא דרבי יוסי דקאמר תנופה עוצרת רוחות רעות וטללים רעים:

Tossefoth non traduit

כדי לעצור רוחות רעות. בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות סב. ושם) חשיב כל הטעונין תנופה ושמא לא בכל תנופות עושין כן אלא דוקא בתנופת שתי הלחם דעצרת וכן ללולב משום דאמרינן פ''ק דר''ה (דף טז.) דגזר דין נחתם בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בחג על המים ולכך הנענוע שבלולב יש בו הולכה והבאה ובערוך פירש בערך נע [דאיתא בירושלמי תנא] צריך לנענע ג' פעמים על כל דבר ודבר בעי ר' זירא הכין חד והכין חד או דלמא הכין והכין חד פי' כבר אמרת צריך נענוע ג' פעמים ובעי ר' זירא הולכה פעם אחת והבאה פעם אחת או הולכה והבאה פעם אחת נחשבים וצריך להוליך ולהביא שלשה פעמים תמן תנינן בנדה פרק האשה (דף סב.) גבי שבעה סמנין מעבירין על הכתם וצריך לכסכס שלש פעמים על כל אחד רבי זעירא בעי הכין חד והכין חד או הכין והכין חד ולא אפשיט וכיון דלא אפשיט עבדינן לחומרא שלש פעמים לכל אחד ואחד ע''כ לשונו וההיא בעיא דהתם איתא נמי בש''ס דידן בנדה פ' האשה (דף סג.) דבעי ר' ירמיה אמטויי ואתויי חד או דלמא אמטויי חד ואתויי חד ודכוותה פ' ואלו מנחות (דף עו.) גבי שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה דבעי ר' ירמיה אמטויי ואתויי חד או דלמא אמטויי חד ואתויי חד:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source