משנה: מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר מְגַלֵּחַ יוֹם שֶׁלֹשִׁים וְאֶחָד. וְאִם גִילַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים יָצָא. הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם אִם גִילַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים לֹא יָצָא.
Traduction
Celui qui a déclaré vouloir être Nazir se fera raser au 31e jour consécutif; pourtant, en se rasant dès le 30e jour, le devoir est également rempli. Mais celui qui dit explicitement vouloir être Nazir 30 jours (complets) et se fait raser au 30e n’a pas rempli son devoir.
Pnei Moshe non traduit
הריני נזיר שלשים יום אם גילח יום שלשים לא יצא. דהואיל ופירש שלשים יום שלימים קאמר:
ואם גלח יום שלשים יצא. דמקצת היום ככולו:
מתני' מי שאמר הריני נזיר מגלח יום שלשים ואחד. דסתם נזירות שלשים יום:
הלכה: מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר כול'. הָדָא מְסַייְעָא לְבַר קַפָּרָא. אִם גִּילַּח יוֹם ל̇ לֹא יָצָא. הָדָא מְסַייִעָא לְרִבִּי יוֹנָתָן. אִם גִּילַּח יוֹם ל̇ יָצָא. הָא תַּרְתֵּיי. לֵית הִיא אָלָּא חָדָא. זוֹ עֵדוּת. יוֹדְעִין הָיוּ שֶׁהוּא אָסוּר לְגַלַּח אֶלָּא שֶׁהֵן סְבוּרִין אִם גִּילַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים לֹא יָצָא. בָּא לְהָעִיד אִם גִּילַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים יָצָא.
Traduction
D’une part, on peut invoquer en faveur de l’avis de Bar-Qappara (68)Exprimé ci-dessus, (1, 3) (5). le commencement de la Mishna (disant de ne se raser qu’au 31e jour), et ''si l’on se rase au 30e jour, le devoir (de l’abstinence) n’est pas accompli''; d’autre part la Mishna s’exprime à la fin en faveur de R. Yonathan, et ''si l’on s’est rasé le 30e jour, le devoir est également rempli''; comment concilier ces deux propositions en apparence contradictoires? Elle n’expriment, en réalité, qu’un avis: la 1re partie se réfère à la suite du témoignage reçu, d’après lequel ils savaient qu’il est défendu (en principe) de se raser le 30e jour; seulement, comme on supposait, que même le fait accompli, de s’être rasé le 30e jour, équivaut à l’annulation de la période (69)N'admettant pas qu'une partie du jour observé, le 30e, équivaille à l'entier., on est venu attester qu’au contraire, même en se rasant ce jour, le devoir est aussi rempli.
Pnei Moshe non traduit
בא להעיד. כלומר ומכלל עדותו שמענו נמי דלכתחילה הוא דאסור אבל מודה בדיעבד אם גלח ביום שלשים יצא:
יודעין היו שהוא אסור לגלח וכו'. כלומר דלא תימא רבי פפייס אליבא דהאי תנא קאמר דס''ל לא בעינן שלימים הא ליתא דהא קאמר התם מי שנזר שתי נזירות מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד וכו' ועלה קאמר שאם גלח את הראשונה יום שלשים וכו' כעדותו של רבי פפייס וש''מ דעדותו קאי אפילו למאן דסבר דאסור לגלח ביום שלשים:
זו עדות. כלומר דמייתי ראיה ממתני' דלקמן דקתני זו עדות העיד רבי פפייס על מי שנזר שתי נזירות שאם גלח את הראשונה יום שלשים מגלח את השניה יום ששים:
לית היא אלא חדא. לעולם חד תנא הוא דאפילו בר קפרא מודה דבדיעבד אם גלח ביום שלשים יצא:
הא תרתיי. דסתרן אהדדי:
גמ' הדא מסייע לבר קפרא. ופריך הש''ס רישא דמתני' דקתני מגלח ביום שלשים ואחד אלמא שלשים יום שלימים בעינן וכבר קפרא דאמרינן בפ''ק לטעמיה דדריש סתם נזירות שלשים יום מיהיה דוקא שלשים בעינן והדר קתני ואם גילח ביום שלשים יצא הדא מסייע לרבי יונתן דיליף התם מדרשא אחריתא ולדידיה לא בעינן שלימים:
נוֹלַד בְּיוֹם שְׁמוֹנִים סוֹתֵר עֲשָׂרָה. נוֹלַד בְּיוֹם תִּשְׁעִים סוֹתֵר עֶשְׂרִים. הִשְׁלִים נְזִירוּתוֹ וּבָא לְהַשְׁלִים נְזִירוּת בְּנוֹ. נִיטְמָא בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים סוֹתֵר הַכֹּל. בְּתוֹך עֶשְׂרִים יָמִים הָאַחֲרוֹנִים. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב וְרִבִּי יוֹחָנָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. סוֹתֵר שְׁלֹשִׁים. רִבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר. אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שֶׁבַע. שְׂמוּאֵל בַּר בָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. מִיסְבַּר סְבַר רִבִּי יוֹחָנָן. סְתִירַת תַּעַר כִּסְתִירַת מַמָּשׁ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. 10b אִין יִסְבּוֹר רִבִּי יוֹחָנָן. סְתִירַת תַּעַר כִּסְתִירַת מַמָּשׁ. לָמָּה לִי לְמֵימַר. סוֹתֵר לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. וְיִסְתּוֹר הַכֹּל. אָמַר רִבִּי אָבִין בַּר חִייָה קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. תִּיפְתּוֹר שֶׁנּוֹלַד בְּיוֹם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהָבִיא קָרְבָּן. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁנּוֹלַד בַּלַּיְלָה הֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לְהָבִיא קָרְבָּן. רָאוּי הוּא. לַיְלָה הוּא שֶׁגָּרַם. הַגַּע עַצְמָךְ הֲרֵי שֶׁנּוֹלַד בַּשַּׁבָּת הֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לְהָבִיא קָרְבָּן. רָאוּי. שַׁבָּת הִיא שֶׁגָּֽרְמָה. הִשְׁלִים נְזִירוּתוֹ וְלֹא הִסְפִּיק לְגַלֵּחַ עַד שֶׁנּוֹלַד בַּשַׁבָּת הֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לְהָבִיא קָרְבָּן. רָאוּי. שַׁבָּת הִיא שֶׁגָּֽרְמָה. הִשְׁלִים נְזִירוּתוֹ וְלֹא הִסְפִּיק לְגַלֵּחַ עַד שֶׁנּוֹלַד הַבֵּן. מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת אַחַת לִשְׁתֵּיהֶן. הִפְרִישׁ קָרְבְּנוֹתָיו וְלֹא הִסְפִּיק לְגַלֵּחַ עַד שֶׁנּוֹלַד הַבֵּן. תַּמָּן אָֽמְרִין. מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת אַחַת עַל שְׁתֵּיהֶן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְגַלֵּחַ וְחוֹזֵר וּמְגַלֵּחַ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. שָׁאֲלוּ אֶת רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. הֲרֵי שֶׁהָיָה נָזִיר וּמְצוֹרָע מָהוּ שֶׁיְּגַלַּח תִּגְלַחַת אַחַת וְתַעֲלֶה לוֹ לִנְזִירוּתוֹ וּלְצָרַעֲתוֹ. אָמַר לָהֶן. אִילּוּ זֶה מְגַלֵּחַ לְהַעֲבָרַת שִׂיעֵר. יָפֶה הָיִיתָ אוֹמֵר. אֶלָּא שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ לְהַעֲבִיר שִׂיעֵר וּמְצוֹרָע מְגַלֵּחַ לְגִידּוּל שִׂיעֵר. אָֽמְרוּ לוֹ. 11a לֹא תַעֲלֶה לוֹ יְמֵי גְמָרוֹ. לֹא תַעֲלֶה לוֹ יְמֵי סְפִירוֹ. שְׁנֵיהֶן מְגַלְּחִין לְהַעֲבָרַת שִׂיעֵר. אָֽמְרוּ לוֹ. אִילּוּ זֶה מְגַלֵּחַ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים וְזֶה מְגַלֵּחַ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים יָפֶה הָיִיתָ אוֹמֵר. אֶלָּא שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים וּמְצוֹרָע מְגַלֵּחַ לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים. אָֽמְרוּ לוֹ. לֹא תַעֲלֶה לוֹ יְמֵי גְמָרוֹ. לֹא תַעֲלֶה לוֹ יְמֵי סְפִירוֹ. שְׁנֵיהֶן מְגַלְּחִין לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים. אָמַר לָהֶן. אִילּוּ זֶה מְגַלֵּחַ לִפְנֵי בִּיאַת הַמַּיִם וְזֶה מְגַלֵּחַ לִפְנֵי בִּיאַת הַמַּיִם יָפֶה הָיִיתָ אוֹמֵר. אֶלָּא שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ לִפְנֵי בִּיאַת הַמַּיִם וּמְצוֹרָע מְגַלֵּחַ לְאַחַר בִּיאַת הַמַּיִם. אָֽמְרוּ לוֹ. תֶּקֶן הַדָּבָר. לֹא תַעֲלֶה לוֹ יְמֵי גְמָרוֹ לֹא תַעֲלֶה לוֹ יְמֵי סְפִירוֹ. לֹא תַעֲלֶה לוֹ לְטָהֵר לֹא תַעֲלֶה לוֹ לְטַמֵּא. הֲרֵי שֶׁהָיָה נָזִיר וּמִצוֹרָע. אֲבָל אִם הָיָה נָזִיר וְנָזִיר מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת אַחַת עַל שְׁתֵּיהֶם. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. פָּתַר לָהּ. חֲלוּקִים הֵן עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי.
Traduction
Si le fils est né au 80e, l’ordre est défectueux de dix jours (61)Or, dit le comment. Qorba 'eda, comme chaque période d'abstinence est au moins de 30 jours, il faudra à ce moment consacrer une quantité nouvelle d'autant de jours, soit un total de 110 jours.; si la naissance a eu lieu au 90e jour, l’ordre est défectueux de 20 jours (pour compléter le nombre légal, il faudra rester Nazir jusqu’à 120 jours). Si après cette mise de côté de son propre Naziréat pour célébrer la naissance du fils par le nouveau Naziréat, le père devient impur pendant les dix premiers jours qui suivent (avant l’achèvement de la période totale de cent jours), tout l’ordre se trouve interrompu (selon la règle en cas d’impureté); mais si cette impureté arrive pendant les 10 dernières jours d’abstinence (après le centième), c’est un point en litige: selon R. Aba au nom de Rav et R. Yohanan, l’ordre des 30 jours est interrompu (et il faudra recommencer un mois complet); selon R. Samuel, il n’y a qu’une durée de sept jours à reprendre (62)A ajouter au compte du père. Cf. ci-après, (6, 3) ( 55a).. Samuel b. Aba demanda devant R. Yassa: est-ce que, selon l’avis de R. Yohanan, l’interruption par suite d’une impureté (63)''Littéralement: '''' l'impureté du rasoir '''', celle qui est suivie de l'action de se raser.'' équivaut à une interruption réelle de la période (de façon à nécessiter un nouveau Naziréat de 30 jours)? R. Zeira répond: Si R. Yohanan avait été d’avis qu’une telle interruption doit provoquer l’effet en question, il n’aurait pu employer les mots: ''l’ordre des 30 jours est interrompu'', mais il aurait dit de renverser le tout (selon la règle pour l’interruption par suite d’impureté). R. Aboun b. Hiya dit devant R. Zeira d’expliquer (d’une autre façon l’opinion de R. Yohanan): il parle du cas où le fils est né en un jour où ce n’est pas l’usage d’offrir un sacrifice (64)Exigible comme cérémonial de cessation. (si le fils est né avant l’achèvement de la grande période de Naziréat, avant le centième jour, la nouvelle période d’abstinence qui incombe au père par la naissance du fils produit du moins une interruption de 30 jours). Mais alors (d’après son explication), si l’on suppose le cas où ce fils est né la nuit (même après le centième jour), lorsqu’il est également impossible d’offrir le sacrifice (de cessation du Naziréat), on devrait dire aussi qu’il y a une interruption de 30 jours en cas d’impureté survenue pendant le Naziréat pour le fils? -Non, car en ce cas il y aurait eu possibilité d’offrir le sacrifice de cessation, si ce n’était la nuit qui y met obstacle (tandis qu’au cas précité l’impossibilité est afférente au jour de naissance du fils). -Mais si l’on suppose le cas où ce fils est né un samedi (après l’achèvement du premier Naziréat), dont on ne devra pas interrompre le repos pour offrir le sacrifice de cessation, ne devrait-on pas dire aussi qu’une interruption de trente ours a lieu pour cause d’impureté survenue pendant le Naziréat pour le fils? -Non, car en ce cas il y aurait eu possibilité d’offrir le sacrifice de cessation si ce n’était le repos shabatique qui y met obstacle. Si après avoir achevé la grande période du Naziréat pour son propre compte le père ne procède pas immédiatement au cérémonial final de se raser (et d’offrir le sacrifice de cessation), puis le fils naît (de sorte que l’on est aussitôt engagé dans la nouvelle période d’abstinence), il suffit d’accomplir une fois le cérémonial final pour les deux Naziréats. D’autre part si après ce premier achèvement le père a désigné les victimes à offrir à la fin de cette période d’abstinence, et qu’avant d’avoir eu le temps de les sacrifier le fils est né, il suffira aussi, selon l’opinion des docteurs de là-bas (de Babylone), de se raser une seule fois (d’une seule offrande) pour les deux périodes; selon R. Yohanan, au contraire, on se rasera une première fois pour la première période, et on recommencera le même cérémonial pour la seconde période. L’enseignement suivant (65)Tossefta à ce traité, ch. 5. est opposé à l’avis de R. Yohanan: ''On a demandé à R. Simon b. Yohaï si quelqu’un, ayant été à la fois Nazir et lépreux, achève les deux états d’abstinence et de séparation le même jour, peut se contenter d’un seul cérémonial final pour remplir la double obligation? -Non, répondit R. Simon si le lépreux se faisait raser pour enlever le poil de la barbe (à l’instar du Nazir), vous auriez raison de supposer qu’une seule cérémonie suffit aux deux états; mais le Nazir se rase définitivement pour enlever la barbe qui a poussé inculte, tandis que le lépreux l’enlève seulement pour qu’elle repousse (en vue d’une nouvelle opération semblable au bout de sept jours). Mais, firent-ils observer, puisqu’au jour de l’achèvement de la seconde opération (pour cessation de l’état du lépreux) l’acte devient définitif en raison du nombre accompli des jours d’attente, le cérémonial final devrait correspondre aux deux états? Ce serait juste si tous deux se faisaient raser avant l’aspersion du sang; mais en réalité, le lépreux se rase avant l’aspersion de sang, le Nazir le fait après cette aspersion. -Mais, remarquèrent-ils, n’arrive-t-il pas que le jour d’achèvement équivaut à celui de la fin du décompte (par concordance), et en ce cas le Nazir qui a été impur, comme le lépreux guéri, se rase (accomplit le sacrifice) avant l’aspersion du sang? -Il y a cette différence à noter, répondit R. Simon, que le Nazir se rase après avoir pris le bain légal de purification (66)Cf. ci-après, (6, 6)., tandis que le lépreux guéri se rase avant ce bain (67)(Lv 14, 9). V. Negaim 14, 3.. En somme, lui dirent-ils, on ne tiendra compte ni du jour de l’achèvement du Naziréat, ni du compte de la semaine de pureté, soit qu’il s’agisse d’un Nazir pur, soit d’un impur; et la règle (de ne pas réunir en une seule fois les deux services de cérémonial final) s’applique à celui qui est Nazir et lépreux (de même coup); mais celui qui est deux fois Nazir (qui l’est successivement, p. ex. à la naissance d’un fils) n’aura qu’à se raser une fois pour les deux périodes successives. Comment R. Yohanan (qui est d’un avis opposé) justifie-t-il cette opinion? Il faut, en effet, expliquer qu’il est d’un avis contraire à celui de R. Simon b. Yohaï.
Pnei Moshe non traduit
שניהן מגלחין לפני זריקת דמים. כלומר אלא תינח בנזיר טהור בנזיר טמא מה תאמר דהא שניהן מגלחין לפני זריקת דמים דנזיר שנטמא מגלח אחר טומאתו לפני זריקת דמים ותעלה לו לנזירו ולצרעתו. ובתוספתא גריס בהדיא לא תעלה לו בטהור ותעלה לו בטמא וכן בבבלי דף ס':
נולד ביום שמנים סותר עשרה. לפרושי מתני' קאתי דהא דקתני סותר שבעים לאו דוקא אלא סותר עד שבעים קאמר ואותן הימים שמנה יותר משבעים הוא מפסיד ואם נולד הבן ביום שמנים לנזירותו סותר עשרה שלו וביום תשעים סותר עשרים לפי שצריך למנות אח''כ להשלמת נזירות שלשים יום כדי שיעור תגלחת כדפרישנא במתני':
השלים נזירותו. ולא הביא עדיין קרבנותיו:
ובא להשלים נזירות בנו. כלומר שנולד לו הבן ובא למנות נזירות בנו ולהשלימו וניטמא אם בתוך עשרה ימים הראשונים נטמא סותר את הכל אפילו לנזירות שלו דכחדא נזירות הויא:
בתוך עשרים ימים האחרונים. של נזירות בנו סותר ל'. מנזירות שלו ולקמן מפרש טעמא:
אינו סותר אלא שבע. לעולם אינו סותר מנזירות שלו אלא שבע כימי תגלחת טומאה:
מיסבר סבר ר''י סתירת תער כסתירת ממש. כלומר דהא קיי''ל טומא' סותרת את הכל ותגלחת אינה סותרת אלא ל' יום כדתנן לקמן פ''ו והיינו דמקשה היכי סבר רבי יוחנן דע''כ מדמחלק בין נטמא בימים הראשונים או בכ' האחרוני' ש''מ דלאו טעמיה משום דכחדא נזירו' הויא ומשום דטומא' דסותרת אלא דטעמיה משום סתירת תער דהא צריך לגלח תגלחת טומאה וסותרת שלשים ואם כן קשה מ''ט ברישא סותר את הכל וכי סתירת תער כסתירת ממש של טומאה היא:
אין יסבור רבי יוחנן סתירת תער כסתירת ממש. כלומר דהיכי ס''ד דס''ל סתירת תער כסתירת טומאה דא''כ סוף סוף תיקשי לך האי קושיא גופה אמאי מחלק בין ימים הראשונים ובין האחרונים:
סליק פירקא בס''ד
פתר לה. רבי יוחנן דחלוקים הן חביריו על רבי שמעון בן יוחי וס''ל דמגלח וחוזר ומגלח:
הרי שהיה נזיר ומצורע. כלומר דבריך בנזיר ומצורע דלא תעלה לו כאחת אבל אם היה נזיר ונזיר ולא הספיק לגלח על הראשונה עד שמנה השניה וכגון בגוונא דמתני' שנולד לו הבן עד שלא גלח לנזירותו מאי וקאמר להו מגלח תגלחת. אחת על שתיהן וקשיא לרבי יוחנן:
אמרו לו תקן הדבר. כלומר עכשיו תקנת הכל שלא תעלה לו לא לימי גמרו כו' ובין בנזיר טהור ובין בנזיר טמא:
אלא שהנזיר מגלח לאחר ביאת מים. דצריך שיטבול מטומאתו ואח''כ מגלח כדתנן בפ''ו ומצורע מגלח לפני ביאת מים כדתנן בנגעים:
למה לי למימר. כלומר אמאי קאמר סותר לשלשים יום ויסתור את הכל מיבעיא ליה:
לא תעלה לו. לא לימי גמרו ולא לימי ספרו כדקאמרת:
אלא שהנזיר מגלח לאחר זריקת דמים. כדכתיבי קראי ואת האיל יעשה וגו' וגלח וגו' וכדתנן לקמן פ''ו אבל מצורע מגלח לפני זריקת דמים שהרי ביום השביעי מגלח ומביא קרבנותיו ביום השמיני כדתנן פי''ד דנגעים:
לא תעלה לו לימי גמרו. שהן ימי חלוטו משום האי טעמא דקאמרת לא תעלה לו לימי ספרו בתמיה דלתגלחת ימי ספרו שהיא לאחר ז' ימים ששניהם להעביר שער דמכאן ואילך א''צ לגדל שערו ותעלה לו לנזירותו ולצרעתו:
אלא שהנזיר מגלח להעביר שיער. דשוב אין צריך לגדל שער ומצורע מגלח לגידול שער שהרי לאחר שבעה ימים צריך לגלח תגלחת שניה כדין מצורע:
אילו זה. המצורע היה מגלח להעברת שיער כמו הנזיר יפה הייתם אומרים:
הרי שהיה נזיר ומצורע. ונשלמו ימי צרעתו ביום השלמת ימי נזירותו:
מתני'. ברייתא דלקמיה פליגא על רבי יוחנן:
הפריש. כבר קרבנותיו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן בהא פלוגתא היא דחמן אמרין דאפ''ה מגלח תגלחת אחת לשתיהן ורבי יוחנן אמר דכיון שהפריש קרבנו כנזירות אחריתא היא ומגלח על נזירותו וחוזר ומגלח אחר שישלים נזירות בנו:
השלים נזירותו. מילתא באנפי נפשה היא ולענין תגלחת קאמר אם השלים ימי נזירותו ולא הספיק לגלח על קרבנו כלומר שלא הביא עדיין קרבנו עד שנולד לו הבן מגלח תגלחת אחת בקרבן אחת לשניהן:
הרי אינו ראוי להביא קרבן. כלומר הרי אינו ראוי לגלח על קרבנו ואם כמי שלא הביא קרבן משוית ליה וקאמר ראוי הוא אלא שבת שגרמה וכמי שהשלים נזירותו לגמרי הוי:
השלים נזירותו. והביא קרבנו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן בשבת:
ראוי הוא. בהא ודאי לא אמרינן חדא נזירות הוא שהרי ראוי הוא להביא קרבן שכבר השלים נזירותו לגמרי אלא שהלילה הוא שגרם שאינו יכול להביא ואין לילה מחוסר זמן וכן בשבת:
הגע עצמך שנולד בלילה. דרך בעיא היא אם נולד הבן אחר שהשלים ימי נזירותו בלילה שלמחרתו הוא ראוי להביא קרבן ואם נמי כחדא נזירות משוית לה הואיל ועכשיו אינו ראוי להביא קרבן:
תיפתר. לאו אדברי רבי יוחנן קאי אלא כלומר דודאי דברי ר' יוחנן קשיא לן ובדין אם נטמא בימי נזירות בנו אם הוא סותר גם לנזירותו תיפתר דבכה''ג הוא סותר אם נולד הבן ביום שאינו ראוי להביא קרבן שעומד בסוף ימי נזירותו אבל עדיין לא השלים נזירותו ממש ובהא הוא דאמרינן דסותר את הכל דכיון שאינו ראוי להביא קרבן על נזירותו כחדא נזירות הויא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source