משנה: הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בַּנָּזִיר וְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בַּנָּזִיר. 19b כֵיצַד גִּילַּח אוֹ שֶׁגִּילְּחוּהוּ קְרוֹבִים. מִיחָה אוֹ שֶׁמִּוּחוּהוּ קְרוֹבִים. הָֽיְתָה לוֹ בְהֵמָה מְפוֹרֶשֶׁת הַחַטָּאת תָּמוּת. וְהָעוֹלָה תִּקְרַב עוֹלָה. וְהַשְּׁלָמִים יִקְרְבוּ שְׁלָמִים וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם. הָיוּ לוֹ מָעוֹת סְתוּמִים יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מָעוֹת מְפוֹרָשִׁין דְּמֵי חַטָּאת יֵלְכוּ לְיַם הַמֶּלַח לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. דְּמֵי עוֹלָה יָבוֹאוּ עוֹלָה וּמוֹעֲלִין בָּהֶן. דְּמֵי שְׁלָמִים יָבִיא שְׁלָמִים וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם. הָאִישׁ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו וְאֵין הָאִשָּׁה מְגַלַּחַת עַל נְזִירוּת אָבִיהָ. כֵּיצַד מִי שֶׁהָיָה אָבִיו נָזִיר וְהִפְרִישׁ מָעוֹת סְתוּמִים עַל נְזִירוּתוֹ וּמֵת וְאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֲגַלַּח עַל מָעוֹת אַבָּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הֲרֵי אֵילּוּ יִפְּלוּ לִנְדָבָה אֵין זֶה מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו. אֵיזֶהוּ מְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו. מִי שֶׁהָיָה הוּא וְאָבִיו נְזִירִים וְהִפְרִישׁ אָבִיו מָעוֹת סְתוּמִים לִנְזִירוּתוֹ וָמֵת זֶהוּ שֶׁמְגַלֵּחַ עַל נְזִירוּת אָבִיו.
Traduction
Un homme peut engager son fils par vœu au Naziréat (120)V. (Sota 3, 9)., mais une mère ne le peut pas pour son fils; que fera le père lorsque le fils s’est rasé (s’opposant ainsi à ce vœu), ou si des parents l’ont rasé, ou si le fils s’oppose au Naziréat, ou si des proches l’en détournent, bien que le père ait déjà destiné (mis de côté) les sacrifices à offrir après la période d’abstinence? L’animal qui devait servir au sacrifice de péché restera intact jusqu’après sa mort; l’holocauste devra être brûlé en entier sur l’autel, et le sacrifice pacifique sera offert comme tel; on aura soin de le manger dans la journée, sans l’accompagner de l’offre du pain. Si le père a destiné de l’argent pour ces offrandes d’une façon indéterminée, cet argent échoira à la caisse des dons volontaires; si l’argent a reçu une destination spéciale pour chaque sacrifice, la somme représentant le sacrifice de péché devra être jetée à la mer morte (perdue), sans que l’on puisse en jouir, mais sans qu’une telle jouissance soit qualifiée de prévarication des saintetés; pour l’argent représentant un holocauste, on offrira au Temple un holocauste, et ce serait une prévarication d’en jouir; enfin, pour l’argent représentant le sacrifice pacifique, on offrira un sacrifice de ce genre, que l’on devra avoir consommé dans la journée, sans l’accompagner de l’office du pain. Un homme peut se faire raser par suite du Naziréat de son père, mais une femme ne le peut pas pour le vœu de son père. Voici comment: le père pendant son Naziréat a mis de l’argent de côté, en vue des sacrifices à offrir à l’issue de l’engagement, puis il meurt, et le fils dit: ''je veux être Nazir à condition de pouvoir me faire raser (mettre un terme au vœu) en utilisant l’argent de mon père destiné à cet effet''. En ce cas, dit R. Yossé, la somme d’argent devra échoir à la caisse des dons volontaires, car un fils ne peut se faire raser (mettre un terme au vœu) en utilisant pour cela l’argent destiné au même but par son père. Quel fils donc le pourra? Celui qui s’est trouvé être Nazir en même temps que son père, et comme celui-ci a destiné d’une façon vague de l’argent à la cessation de son Naziréat, puis est mort, le fils peut en profiter pour sa propre cessation de vœu.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האיש מדיר את בנו בנזיר. כשהוא קטן עד שיביא ב' שערות אחר שיהיה בן י''ב שנים ויום א' וכל דין נזירות עליו ואביו מביא קרבנותיו ואם נטמא מביא קרבן טומא' והאי מדירו שאומר לו תהא נזיר או הרי בני פלוני נזיר והוא שלא ימחה לו הבן ולא הקרובים ודוקא כשימחה הוא או מיחוהו קרובים מיד אבל אם התחיל לנהוג נזירות או שקבל עליו הנזירות תו לא מצי לממחי לא הוא ולא קרובים ודבר זה הלכה מפי הקבלה ואינו נוהג בשאר נדרים:
כיצד גילח. כלומר כיצד יעשה האב בקרבנות בזמן שגלח הבן ולא קבל הנזירות או שגלחוהו קרובים או שמיחוהו קרובים:
האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אביה. ואפילו היא בת יורשת ודבר זה הלכה מפי הקבלה:
א''ר יוסי וכו'. ואין הלכה כרבי יוסי אלא בין שמת אביו ואמה הריני נזיר על מנת שאגלח על מעות אבא ובין שהיו הוא ואביו נזירי' ומת אביו מגלח על נזירות אביו ואם היו בנים רבים וקדם אחד מהן וגלח על נזירות אביו זכה:
הלכה: הָאִישׁ מַדִּיר וכו'. אִישׁ. אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ. אִשָּׁה מְנַיִין. תִּלְמוּד לוֹמַר. צָרוּעַ. בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה בֵּין קָטָן. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר אִישׁ. לְעִנְייָן שֶׁלְּמַטָּן. הָאִישׁ פּוֹרֵעַ וּפוֹרֵם. אֵין הָאִשָּׁה פוֹרַעַת וּפוֹרֶמֶת.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' איש. כתיב איש צרוע הוא אין לי אלא איש וכו' ואיידי דקתני הכא האיש מדיר בנו בנזיר והאיש מגלח על נזירות אביו אבל לא האשה נקט נמי להא כדקחשיב להו בפרק ג' דסוטה בדברים שבין האיש להאשה:
הָאִישׁ מַדִּיר וְהָאִישׁ מְגַלֵּחַ. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. כֹדֹ דְּבָרִים מְקוּלֵּי בֵּית שַׁמַּי וּמְחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל וְזֶה אֶחָד מֵהֶן. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. אֵין הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בַּנָּזִיר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. מַדִּיר בְּנוֹ בַּנָּזִיר. תַּנֵּי בְנִיזְרֵי מֵרֶחֶם. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. עַד שֶׁיָּבוֹא לְעוֹנַת נְדָרִים. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם יָבוֹא לְעוֹנַת נְדָרִים שֶׁאֵינוֹ מַזִּירוֹ.
Traduction
(121)En tête est un passage déjà traduit en (Sota 3, 8). On a enseigné qu’au sujet de l’enfant voué par son père au Naziréat dès le sein maternel (122)Cf. ci-après, (7, 1), fin., il existe une divergence d’avis, savoir: selon les uns, ce Naziréat subsistera jusqu’à ce que le fils ait les signes de puberté (duo pilos); selon les autres cette période ira jusqu’à ce que le fils ait atteint l’âge d’aptitude à contracter des vœux (13 ans). Tous s’accordent à admettre que si le père veut consacrer au Naziréat son fils parvenu à cet âge, il n’a plus cette faculté.
Pnei Moshe non traduit
בניזורי מרחם. בנזירות שאדם מדיר את בנו תנינן פלוגתא דתנאי ועל שם שאביו יכול להדירו מרחם קרי ליה נזיר מרחם וכן הוא לקמן בפ''ז סוף הלכה א' שהקדישו אביו מרחם ופליגי בה אליבא דב''ה עד אימתי יכול להדירו:
אית דבעי מימר. עד שיביא שתי שערות אחר י''ג שנים יכול להדירו לב''ה:
ואית דבעי מימר עד שיבא לעונת נדרים. היינו שנת י''ג דמבן י''ב שנים ויום אחד עד י''ג ויום אחד עונת נדרים מיקרי דבודקין אותו אם יודע לשם מי נדר כדתנן בפרק יוצא דופן ועד י''ב שנים ויום אחד הוא דקאמרי ב''ה שאביו מדירו אבל משבא לעונת נדרים הכל מודים אפילו בית הלל שאינו מדירו דכיון שהוא בעצמו הגיע לעונת נדרים לא חייל עליה נדריה דאב:
גִּילַּח אוֹ שֶׁגִּילְּחוּהוּ קְרוֹבִים. מִיחָה אוֹ שֶׁמִּוּחוּהוּ קְרוֹבִים בְּכָל לְשׁוֹנוֹת כְּמִי שֶׁמִּיחָה. יָשַׁב לוֹ לִפְנֵי הַסַּפָּר כְּמִי שֶׁלֹּא מִיחָה. קָרוֹב מָהוּ שֶׁיִּמְחֶה.
Traduction
Si le père l’a rasé, ou si de proches parents l’ont rasé, si le père s’est opposé au vœu que ce fils voulait contracter, ou si de proches parents le lui ont défendu, en employant n’importe quelle expression cela équivaut à une défense formelle (et le vœu est nul). S’asseoir devant le barbier ne signifie rien (ce n’est pas un commencement de renonciation); est-ce qu’à ce moment un parent peut encore interdire la rupture du vœu, ou non? (Question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
ישב לו לפני הספר. כלומר בהא ודאי פשיטא לן שאם ישב לפני הספר לא אמרינן דגלה דעתו שרוצה להתגלח והוי מחאה אלא עדיין כמי שלא מיחה הוא:
קרוב מהו שימחה. אלא הא הוא דמיבעיא לן אם אחר שישב לפני הספר אכתי הקרוב יכול למחות או לא וכלומר למאי דאמרן דהמחאה צריך להיות מיד כששמעו כדפרישית במתני' ולפיכך בעי הש''ס אם הקרוב יכול למחות עוד בכה''ג מי אמרינן הא דלא מיחה עד עכשיו משום שראהו יושב לפני הספר וכסבור היה שמעצמו ימחה ויתגלח והוי השתא כמו ששמע בתחלה ויש לו עדיין כח למחות או דלמא אפילו הכי אמרינן כיון שלא מיחה מיד ששמע שוב אינו יכול למחות ולא איפשיטא:
בכל לשונות כמי שמיחה. כלומר בכל הלשונות שאומר ומגלה דעתו שאינו רוצה בנדרו כמי שמיחה בפירוש הוא ואין כאן קפידא אם אומר אין כאן נדר או בטל הוא כדמחלקינן לעיל הלכה ב' בהפרת הבעל לאשה:
מָהוּ שֶׁתָּחוּל עָלָיו נְזִירוּתוֹ וּנְזִירוּת אָבִיו כְּאַחַת. מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי חֲנִינָה בֶּן חֲנִינָה שֶׁהַדִירוֹ אָבִיו וְהָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בּוֹדְקוֹ אִם הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. אָמַר לוֹ. מִפְּנֵי מַה אַתָּה בּוֹדְקֵינִי. אִם נְזִירוּת אַבָּא עָלַי הֲרֵינִי נָזִיר וְאִם לָאו הֲרֵינִי נָזִיר מִכְּבָר. עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַר לוֹ. בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁאֵי אַתְּ יוֹצֵא מִן הַזִּיקְנָה עַד שֶׁתּוֹרֶה הוֹרָאוֹת בְיִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק. אֲנִי רְאִיתִיו יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּיַבְנֶה.
Traduction
Est-ce qu’un enfant (en la treizième année) peut assumer à la fois son propre Naziréat et continuer celui que son père lui a imposé? On peut résoudre la question à l’aide du récit suivant (123)Tossefta à Nida ch. 5.: Il était arrivé à Hanina, fils de Hanina, d’avoir été fait Nazir par son père; R. Simon b. Gamliel se mit à examiner si le fils était arrivé à l’âge de puberté (pour savoir si le vœu imposé par le père est valable). ''A quoi bon m’examiner, dit l’enfant? Si le Naziréat imposé par mon père est valable, je suis Nazir par son fait; si non, je me déclare Nazir moi-même à partir d’à présent''. R. Gamliel se leva alors, l’embrassa au front, et s’écria: ''Je suis certain qu’avant de devenir bien vieux, tu enseigneras des doctrines en Israël''. -En effet, dit R. Eléazar b. Zadoq, je l’ai vu siéger et présider aux études à Yabne.
Pnei Moshe non traduit
מהו שתחול עליו נזירותו ונזירות אביו כאחת. בזמן אחד ולמ''ד לעיל עד שיביא שתי שערות הוא דבעי דמשכחת לה שהגיע לעונת נדרים ואביו מדירו ונדרי עצמו ג''כ נדרים הוו ופשיט לה מהאי מעשה כו' דחלו כאחת:
הריני נזיר מכבר. כלומר מעכשיו שאהא נזיר בשביל עצמו:
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ. כֵּיצַד אָמַר שׁוֹר שָׁחוֹר שֶׁיֵּצֵא מִבֵּיתִי רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ וְיָצָא לָבָן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ. דֵּינָר זָהָב שֶׁיַּעֲלֵה בְיָדִי רִאשׁוֹן הֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ וְעָלָה שֶׁלְּכֶסֶף בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ. חָבִית שֶׁלְּיַיִן שֶׁתַּעֲלֶה בְיָדִי רִאשׁוֹנָה הְרֵי הִיא הֶקְדֵּשׁ וְעָֽלְתָה שֶׁלְּשֶׁמֶן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ הֶקְדֵּשׁ.
Traduction
L’école de Shammaï dit: ce qui a été consacré par erreur reste pourtant sacré; selon l’école de Hillel, ce n’est pas sacré. Voici comment lorsque quelqu’un déclare vouloir consacrer le premier bœuf noir qui sort de chez lui, et c’est un bœuf blanc. Selon les Shamaïtes, celui-ci est consacré; selon les Hillélites, il ne l’est pas. De même, si quelqu’un dit vouloir consacrer le premier dinar d’or qui lui tombe sous la main, et c’est un dinar d’argent: selon l’école de Shammaï, ce dinar sera consacré; d’après l’école de Hillel, il ne le sera pas. S’il dit vouloir consacrer le premier tonneau de vin qui lui tombe sous la main, il lui arrive un tonneau d’huile, ce tonneau sera sacré d’après des Shamaïtes, mais non d’après les Hillélites.
Pnei Moshe non traduit
שור שחור שיצא מביתי ראשון. היום יהא הקדש ויצא לבן לב''ש הוי הקדש הואיל ויצא בראשונה וכן דינר כסף וחבית של שמן אע''פ שלא נתקיימו דבריו ולב''ה לא הוי הקדש דהואיל ולא נתקיימו דבריו הקדש טעות הוא ולאו כלום הוי.
ובית הלל אומרים אינו הקדש. דלא גמרינן תחלת הקדש מסוף הקדש אמורה שהוא בא מכח דבר אחר שהיה הקדש:
מתני' בית שמאי אומרים הקדש טעות הקדש. דס''ל לב''ש דילפינן מתמורה דאפי' בטעות הוי דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש ודרשינן יהיה לרבות שוגג כמזיד:
הלכה: בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים הֶקְדֵּשׁ טָעוּת הֶקְדֵּשׁ כול'. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר תְּרוּמָה וְאָמַר מַעֲשֵׂר. מַעֲשֵׂר וְאָמַר תְּרוּמָה. עוֹלָה וְאָמַר שְּׁלָמִים. שְּׁלָמִים וְאָמַר עוֹלָה. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. בָּא לוֹמַר חוּלִין וְאָמַר עוֹלָה. קִדְּשָׁהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּמִתְכַּוֵּין לְהַקְדִּישׁ אֲנָן קַייָמִין אֶלָּא שֶׁהוּא טוֹעֶה מִשׁוּם דָּבָר אחת. הִיא מַתְנִיתָא מַה הִיא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה בְמַחְלוֹקֶת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
על דעתיה דרבי יוסי דברי הכל היא. דלא אמרי ב''ש הכא אלא בשטועה בדבר אחר דכסבור היה שזה יצא ראשון ויצא האחר דנתכוין מיהת להקדיש לזה שיצא ראשון ולא מיקרי הכחשה בדבורו אבל התם שנתכויין לעולה ואמר שלמים דהוי הכחשה בדבורו מודו ב''ש דלא אמר כלום דהוי כנתכוין לחולין ואמר הקדש שהרי לא נתכוין מעולם לשלמים:
היא מתניתא מה היא. האי מתני' דתרומות כמאן אתיא על דעתיה דרבי ירמיה במחלוקת. שנויה ולא אתיא אלא כב''ה דאלו כב''ש לדידיה לא אתיא שאפילו בנתכוין לומר חולין ואמר עולה קדשה ומכ''ש בנתכוין לומר עולה ואמר שלמים:
רבי יוסי אמר במתכוין להקדיש אנן קיימינן. שנתכוין מיהת להקדיש דבר אחד אלא שהוא טעה משום דבר אחר ובהא הוא דקאמרי ב''ש דהוי הקדש כמו במתני' שנתכוין להקדיש שור שחור והיה טועה בדעתו שהוא יצא ראשון ויצא לבן אבל אם לא נתכוין כלל להקדיש שהיה בלבו חולין וטעה בדיבורו ואמר הקדש אפילו לב''ש לא הוי הקדש:
בא לומר חולין. אמתני' דהכא קאי לב''ש דקסברי הקדש טעות הקדש אפילו לא נתכוין בתחילה להקדישו כלל והיה בא לומר חולין ואמר עולה נמי קדשה:
שלמים ואמר עולה. לא אמר כלום עד שיהו פיו ולבו שוין שלא יהו מכחישין זה את זה:
גמ' תמן תנינן. בפ''ג דתרומות:
רִבִּי אָחָא רִבִּי אִימִּי אָמַר. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה שָׁאַל. מְלִיקַת הָעוֹף שֶׁלּוֹ מָהוּ שֶׁתֵּיאָכַל. עַד דְּאַתְּ מַקְשֵׁי לָהּ לִמְלִיקַת הָעוֹף קְשִׁיתָהּ לִשְׁחִיטַת הָעוֹף. תַּמָּן סָפֵק אֶחָד. וָכָא שְׁתֵּי סְפֵיקוֹת. אָמַר רִבִּי מָנִי. וַאֲפִילוּ הָכָא סָפֵק אֶחָד הוּא. כְּהָדָא דְתַנֵּי. הַנּוֹחֵר וְהַמְעַקֵּר אֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁחִיטַת חוּלִין בָּעֲזָרָה. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אֲפִילוּ סָפֵק אֶחָד אֵינוֹ. כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין שְׁחִיטַת הָעוֹף הָעוֹף 20a מְחוּוֶּרֶת מִדְּבַר תּוֹרָה. וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ. וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁחוּט.
Traduction
R. Aha ou R. Imi au nom de R. Yossé b. Hanina demanda: Si le fils déclaré Nazir par le père devient impur et qu’il faille sacrifier pour lui des oiseaux (en signe de purification), est-ce que l’oiseau tordu pourra être consommé? (Subit-il la loi du vrai Nazir dont le sacrifice ainsi offert est admis en consommation, ou n’est-ce qu’un Nazir rabbinique, d’ordre secondaire, dont le sacrifice ne comporte pas le même privilège et reste interdit comme un animal déchiré)? Mais, fut-il répliqué, cette même question pourrait être faite pour le sacrifice égorgé (aussi sujet au doute, et si la victime n’est pas due, restant profane, elle est d’un accès interdit au parvis du Temple)? -Non; là (pour l’égorgement), il n’y a qu’un sujet de doute (de savoir si le sacrifice est dû), tandis que, pour l’oiseau tordu, il y a double doute. Selon R. Mena, même pour ce dernier, il n’y’ aura qu'un simple doute, ainsi qu'il a été enseigné (124)V. B., Hulin 28. la perforation des organes du cou, ou l’acte de les arracher de l’animal, ne constitue pas l’égorgement défendu d’animaux profanes dans le parvis du Temple (c’est trop irrégulier). Les rabbins de Césarée ajoutent au nom de R. Yossé b. Hanina qu’il n’y a même pas simple doute, d’après l’avis de celui qui dit: le devoir d’égorger l’oiseau n’est pas formellement dit dans la loi, et il n’a pour base que ce verset (Nb 11, 32): Ils les étendirent autour d’eux, dont le sens peut se modifier en celui-ci: ''Ils les égorgèrent (125)Par l'interversion de Schatah (étendre) en Schahat (égorger).''.
Pnei Moshe non traduit
רבנן דקיסרין. אמרין בשם רבי יוסי ב''ח דלא הוי קשיא ליה כלל דאפילו ספק אחד אין כאן כמ''ד אין שחיטת העוף מחוורת מד''ת אין לה עיקר מן התורה אלא אסמכתא בעלמא מקרא וישטחו להה שטוח לשון שחוט דבר הטעון שחיטה ואין כאן לא נבלה ולא חולין בעזרה דהא לאו זביחה היא:
אמר רבי מני אי משום הא לא אריא דאפילו הכא במליקה לא הוי אלא ספק אחד משום נבילה אבל חולין בעזרה לא איתסר אלא בזביחה כהדא כו':
תמן. בשחיטה ספק אחד הוא דהוי והכא במליקה שני ספיקות יש כאן משום נבילה ומשום חולין בעזרה והילכך נקטה להבעיא משום מליקה:
עד דאת. ומתמה הש''ס עד דאת מקשי לה למליקת העוף ומשום ספק חיסור נבילה קשיתה לשחיטת העוף כלומר תיפוק ליה דבלאו הכי יש כאן ספק איסור ואפילו אי הוי שחיט להו דשמא לאו נזירות גמורה הוי ואסורין משום חולין בעזרה:
רבי יוסי ב''ח שאל מליקת העוף שלו מהו שתיאכל. זה הבן שאביו מדירו בנזיר ואם נטמא בעי למיתי קרבן ציפרים ומליק להו ואם נזירות גמורה הוי ומותרין הן כשאר מליקת העוף שהותרה לכהנים או דלא הוי נזירות אלא מדרבנן ולא אישתרי לגביה מליקת העוף משום נבילה:
עַד כְּדוֹן בְּשָׁוִין. הוּא נָזִיר אַחַת וּבְנוֹ נָזִיר שְׁתַּיִם. הוּא וּבְנוֹ נָזִיר אַחַת. הוּא נָזִיר טָהוֹר וּבְנוֹ נָזִיר טָמֵא. הוּא נָזִיר טָמֵא וּבְנוֹ נָזִיר טָהוֹר.
Traduction
– Par les termes de la Mishna (disant: ''on se rase parfois pour le Naziréat de son père''), on sait ce qui arrive en cas d’égalité des degrés entre le père et le fils; mais si le père est une fois Nazir et le fils deux fois, quelle sera la règle? (Le fils peut-il ajouter aux sommes fixées par le père pour les offrandes et présenter le double)? Ou si le père est un Nazir pur, et le fils devenu impur, pourra-t-on, pour le même argent, sacrifier les oiseaux de pureté? (Questions non résolues).
Pnei Moshe non traduit
ה''ג עד כדון בשוין הוא ובנו נזיר אחת. ואמתני' קאי האיש מגלח על נזירות אביו ועד כאן כשהיו נזירין שוין דשניהם לא נזרו אלא אחת:
הוא נזיר אחת ובנו נזיר שתים מהו להוסיף על מעות אביו ולהביא קרבנותיו שתים:
הוא נזיר טהור ובנו נזיר טמא. מהו להביא ציפרין באותן מעות שהפריש אביו לנזירות טהרה וכן הוא נזיר טמא ובנו נזיר טהור מהו להוסיף על מעות שהפריש אביו לציפרין ולהביא קרבנות נזירות טהרה ולא אפשיטו כל הני בעיא:
מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. קָרְבָּנוֹ לַי֨י עַל נִזְרוֹ. שֶׁיִּקְדּוֹם קָרְבָּנוֹ לְנִזְרוֹ. וְלֹא שֶׁיִּקְדּוֹם נִזְרוֹ לְקָרְבָּנוֹ. הֲווֹן בְּעֵיי מֵימַר. רִבִּי יְהוּדָה יוֹדֵי לְרִבִּי יוֹסֵי. אַשְׁכְּחֵיה אֲמַר. לֹא דוֹ מוֹדֵי לְדוֹ וְלֹא דוֹ מוֹדֵי לְדוֹ.
Traduction
– Pourquoi (dans la Mishna) R. Yossé est-il d’avis qu’un fils ne peut pas se raser pour le Naziréat de son père? C’est que, fut-il répondu, il est écrit (Nb 6, 14): Son sacrifice à l’Eternel, en sus de son Naziréat; cette dernière expression indique que le Naziréat doit être antérieur à l’obligation du sacrifice, non à l’inverse, que le sacrifice soit dû avant l’engagement au Naziréat (126)Cf. ci-dessus, (2, 9).. Les compagnons d’étude avaient supposé que R. Juda (le premier interlocuteur anonyme de la Mishna) se range à l’avis de R. Yossé (à savoir que si le père et le fils sont Nazir en même temps, ce dernier peut accomplir les offrandes pour tous deux); mais on a trouvé au contraire la mention qu’aucun des deux interlocuteurs n’a cédé à l’autre.
Pnei Moshe non traduit
מאי טעמא דר' יוסי. דס''ל במתני' אין זה שמגלח על נזירות אביו אלא מי שהיה הוא ואביו נזירים דכתיב קרבנו לה' על נזרו ודריש לה מדכתיב קרבנו על נזרו משמע שנזרו יהא קודם לקרבנו ולא שיפריש קרבנו קודם לנזרו וה''נ אם לא היה הבן נזיר קרבנו קודם לנזרו הוי:
הוון בעיי מימר. היו בני הישיבה רוצים לומר דרבי יודה הוא ת''ק דרבי יוסי במתני' מודי לרבי יוסי כשהוא ואביו נזירי'. שמגלח על נזירות אביו אלא דרבי יוסי הוא דפליג על רבי יודה בשלא היה הוא נזיר:
אשכחיה אמר. הדר אשכחו ברייתא דקאמר בהדיא דפליגי בתרוייהו ולא זה מודה לזה ולא זה לזה לרבי יוסי דוקא כשהיה הוא ואביו נזירים ולרבי יהודה דוקא אם היה אביו נזיר לבדו אבל אם היה הוא ואביו נזירים מכיון שנתחייב בקרבן בפני עצמו בחיי האב אין זה הוא שמגלח על נזירות אביו:
סליק פירקא בס''ד
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source